ע"א 3749/06

תקציר

התובע, שהיה בעל עסק בעל עבר ביטוחי בעייתי, פנה לחברת הביטוח הנתבעת על מנת לבטח את מקום העסק החדש שלו. עברו הביטוחי של התובע כלל טענות להצתות, מרמה ופריצה, ומספר חברות ביטוח סירבו לבטח אותו. ביודעו כי עברו הביטוחי יסכן את ניסיונו לבטח את עסקיו החדשים, הציג התובע במרמה בפני חברת הביטוח כי העסק החדש אינו קשור לעסק קודם כלשהו ואין לו עבר ביטוחי. חברת הביטוח קיבלה מצג זה וביטחה את עסקיו של התובע. כאשר התובע הגיש לאחר מכן תביעה לחברת הביטוח בגין נזקים שנגרמו למבוטחים, חברת הביטוח חקרה וגילתה את מצג השווא הכוזב של התובע. לאחר מכן היא דחתה את תביעת התובע בעילה של אי גילוי וכוונת מרמה. התובע תבע את חברת הביטוח בגין הפרת חוזה, אך בית המשפט קמא דחה את התביעה, מה שהוביל את התובע לערער. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, בהסכמתה עם ממצאי בית משפט קמא לפיהם התובעת אכן הציגה מצגי מרמה והסתירה מידע מהותי בכוונה להונות את חברת הביטוח. בית המשפט הדגיש כי ידיעתו של התובע על עברו הביטוחי הבעייתי והעובדה שלא היה מבוטח אם היה מגלה זאת, יחד עם מצג השווא הכוזב שלו, הוכיחו את כוונת המרמה שלו. חברת הביטוח הייתה פטורה אפוא מלשלם לתובע תגמולי ביטוח כלשהם לפי סעיפים 6(ג) ו-7(ג)(1) לחוק הרלוונטי. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי גם אם סוכן הביטוח התרשל בכך שלא קשר בין עסקיו הקודמים של התובע למיזם החדש שלו, אין בכך כדי לפטור את התובע מכוונתו המרמה. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת בדבר אי תקפות הודעת הדחייה של חברת הביטוח והחלפת תצהיר, ומצא את קביעותיו של בית משפט קמא מבוססות. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור, יחד עם הערעור הנגדי של חברת הביטוח בעניין ההוצאות, והורה לתובע לשלם לחברת הביטוח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.