רמ"ש 27253-10-20

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך רכושי ארוך שנים בין בני זוג לשעבר. המחלוקת נסובה סביב הזכויות בחלקת קרקע ובבניין מגורים המצויים בכפר---, אשר לטענת המשיבה ניתנה לה ולמבקש במתנה הן על ידי אביה של המבקשת. בית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע בעבר כי המתנה אינה חוזרת והורה על פירוק השיתוף, החל על מחצית מדירת המגורים הממוקמת על הקרקע. פסק דין זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש לאחר מכן. לאחר מכן ערער המבקש ללשכת ההוצאה לפועל, בטענה כי יש לשקול רק את הדירה לפירוק ולא את הבניין כולו או את הקרקע. עם זאת, רשם ההוצאה לפועל פסק נגד המבקש, בקובעו כי פסקי הדין הקודמים כבר קבעו כי הנכס המדובר יכלול את כל הבניין והקרקע. המבקש, שלא היה שבע רצון מהחלטה זו, הוסיף וערער לבית המשפט קמא, אשר דחה את ערעורו. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, שגם היא נדחתה. פסק הדין מסכם את ההיסטוריה המשפטית הארוכה של התיק ומקיים את החלטות הערכאות הנמוכות, תוך הדגשה כי הנכס הנתון לפירוק כולל את הבניין כולו ואת הקרקע עליה הוא עומד. פסק הדין מחייב, ואין צורך בפעולה נוספת או הבהרה מלשכת ההוצאה לפועל. גם טענות המבקש בדבר היקף סמכותו של הרשם ופרשנותו של פסק הדין נדחו, תוך שבית המשפט הדגיש כי החלטת הרשם הייתה מוצדקת והכרחית. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסקי הדין הקודמים עמדו על תילם.