ת"פ 40113/08

תקציר

הנאשם, אליהו סמילה, הואשם במספר עבירות הקשורות להעברה במרמה של מניות החברה ולמשכון לאחר מכן של קרקעות החברה. בכתב האישום נטען כי סמילה קשר קשר עם אדם נוסף, ברנס, לזייף מסמכים רבים על מנת להעביר את מניות החברה על שמו ולמכור את קרקעות החברה. עם זאת, במהלך המשפט הגיע ברנס להסדר טיעון והתיק שלו הופרד מזה של סמילה. ראיות התביעה נועדו להוכיח כי בעלת המניות היחידה בחברה, הגב' הולצמן, לא מכרה את החברה או את קרקעותיה, וכי המסמכים הטוענים אחרת זויפו. בית המשפט מצא את ראיות התביעה משכנעות ומהימנות, וקבע כי הגב' הולצמן לא מכרה את החברה וכי המסמכים אכן זויפו. בנוסף, בית המשפט מצא כי עדותה של סמילה הייתה חסרת אמינות ומלאה סתירות. באופן מכריע, בית המשפט הגיע למסקנה כי סמילה קשר את עצמו ישירות למסמך מזויף, והכיר בחתימתו עליו. בית המשפט זיכה את סמילה מעבירת קשירת הקשר מחוסר ראיות, אך הרשיע אותו בזיוף, שימוש במסמכים מזויפים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. השופט הדגיש את האופי הנסיבתי של הראיות, אך הדגיש כי הן מצביעות באופן חד משמעי על אשמתו של סמילה. השופט הדגיש את חוסר אמינותו של הנאשם ואת ניסיונותיו הכושלים להכפיש את עורך הדין המנוח שחתימתו זויפה, תוך ניצול העובדה שעורך הדין לא יכול היה להגן על עצמו. השופט הדגיש את גוף הראיות המרשים והמשכנע שהציגה התביעה, שהוביל למסקנה באשמתו של סמילה מעבר לכל ספק סביר.