רע"צ 47250-12-14

תקציר

אדם לקח הלוואה לרכישת דירה, מובטחת במשכנתא. כאשר נקלע לקשיים בהחזר ההלוואה, נפתחו הליכי הוצאה לפועל לתפיסת הדירה. החייב ביקש מכירה עצמית של הדירה ודיור חלופי. רשם ההוצאה לפועל דחה את הבקשה, מה שהוביל את החייב לערער. הערעור התמקד בשתי טענות עיקריות: הזכות למכירה עצמית והזכות לדיור זמני. באשר למכירה עצמית, ציין בית המשפט את דרישת ההודעה של 20 יום ואת היעדר הצעה ספציפית מהחייב. היא הסכימה עם הרשם כי ההזדמנות למכירה עצמית חלפה, מה גם שהחייב לא פעל בתוך פרק הזמן הנקוב ולא הגיש הצעה משותפת עם בת זוגו, שגם היא חייבת. בסוגיית הדיור הזמני עמד בית המשפט על כוונת המחוקק מאחורי ההגנה על מגורי החייבים ועל התנאים לקבלת דיור חלופי. הודגש כי החייבים נושאים את הזכות לדיור חלופי ב"תרמיל" שלהם, בין אם המשכנתא נחתמה לפני או אחרי תיקונים רלוונטיים. אלא שבמקרה זה אישר בית המשפט את החלטת הרשם, שכן הבנק יכול היה לטעון כי הסביר את זכויות החייבים ואת הוויתור עליהן, והחייבים לא מימשו את זכות הטיעון שלהם. בית המשפט קבע כי יש להחזיר את העניין לרשם כדי לוודא שזכות הטיעון מוקנית לשני החייבים, ובעיקר לבן הזוג שלא מימש אותה. פסק הדין לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.