סע"ש 42250-10-15

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת במשך שמונה שנים, טען כי הנתבע הפר את חוק איסור עישון בכך שהתיר עישון במקום עבודתו ופיטר אותו לאחר שהתלונן על כך. עוד טען כי פוטר שלא כדין ללא שימוע, ותבע פיצויים כלליים בסך 12 משכורות בתוספת 98,004 שקל. בית המשפט מצא כי הנתבעת אכן הפרה את חוק איסור עישון, שכן פינת הריתוך בה עבד התובע מעת לעת שימשה גם כאזור עישון, והיא אינה מהווה "חדר נפרד לחלוטין" כנדרש בחוק. עם זאת, בית הדין דחה את טענת התובע כי פיטוריו קשורים לתלונותיו על עישון. מהראיות עולה כי התובע פוטר בשל חוסר שביעות רצונו של הנתבע מתפקודו המקצועי ומהתנהגותו בעבודה. למרות שבית הדין מצא כי הנתבעת לא קיימה שימוע מסודר טרם הפיטורים, הוא החליט כי יש לפסוק לתובעת פיצוי נמוך יותר בהקשר זה, בהתחשב בכך שהפיטורים נבעו מסיבות לגיטימיות, והתובעת צפתה זאת ואף נערכה לכך באמצעות צילום מקום העבודה. לתובע נפסק 4,000 ₪ בגין אי קיום שימוע. באשר להפרת החוק למניעת עישון, פסק בית הדין לתובעת סך של 5,000 ש"ח, בהתחשב ביחסי הנאמנות בין הצדדים ובעובדה שתלונותיה של התובעת על העישון הגיעו במסגרת סכסוך עבודה. התובע תבע גם פיצוי בגין ביטוח פנסיוני שלא שולם, ובית המשפט פסק לטובתו והורה לנתבעת לשלם לו 6,942 ש"ח, שכן הנתבע היה חבר לשכת המסחר ולכן מחויב להסכם הקיבוצי הרלוונטי. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע 16,942 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.10.2014. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.