בג"צ 5991/10

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי תנועת האומץ, מבקשת לבטל או לתקן סעיפים שונים בחוק יישום תכנית ההתנתקות (2005), או לחילופין להורות למשיבים לתקן את החוק בדרך מסוימת. העתירה מתייחסת לעסקים באזור התעשייה ארז שפונו מכוח חוק ההתנתקות ומבקשת פיצוי שווה לבעלי עסקים שעבדו ברצועת עזה, מבלי להתגורר בה, לאלה שהתגוררו בה. בית המשפט מוצא כי העתירה היא ניסיון להתדיין מחדש בסוגיות שכבר הוכרעו בעתירות חוקתיות קודמות הנוגעות לחוק ההתנתקות, ועל כן היא נדחית על הסף. יתר על כן, גם העתירה אינה במועד, שכן היה עליה להיות מוגשת זמן קצר לאחר חקיקת החוק. חלק מהסוגיות המועלות בעתירה נידונות כיום בהליכים פרטניים, ואין מקום לשכפל דיון זה בעתירה ציבורית. הטענות בעתירה נעדרות תשתית עובדתית מספקת, וההנחות עליהן הן מבוססות מוטלות בספק. באשר לדרישת "מרכז חיים" באזור המפונה לצורך זכאות לפיצויים מסוימים, קובע בית המשפט כי קריטריון זה אינו מהווה הפליה אלא הבחנה בין מצבים שונים. כל טענה לגבי נסיבותיהם הפרטניות של בעלי העסקים צריכה לעלות בהליכים לפי חוק ההתנתקות, ולא בעתירה חוקתית. בית המשפט דוחה גם את טענות העותרת באשר לאופן הפיצוי לעסקים, שכן הוא מוצא כי החוק קובע פיצוי הוגן וראוי, וניתן לטפל בכל פיצוי חסר באמצעות "שסתומי הביטחון" המובנים במערכת, כגון הוועדה המיוחדת למקרים חריגים והאפשרות לערעור משפטי. גם הבקשה החלופית להחלת החלטה שניתנה בתיק אחר נדחית, שכן זו אינה מתאימה לעתירה חוקתית ויש להעלותה בהליכים פרטניים. לבסוף, בית המשפט אינו רואה עילה להתערב בחוק ההתנתקות בשלב זה ודוחה את העתירה. העותר חויב לשלם למדינה הוצאות בסך 20,000 ₪.