ת"א 45613-07-20

תקציר

פסק הדין דוחה הן את תביעת התובעים והן את תביעתם שכנגד של הנתבעים. התובעים, רבקה ושמעון קנפו, תבעו את הנתבעים, שמואל ורוית שמש, על סך 400,000 ₪, שלטענת התובעים הנתבעים התחייבו בעל פה לשלם להם בנוסף ל-6,200,000 ₪ הנקובים בהסכם המכר של נכס במושב חגור. לטענת התובעים, התשלום הנוסף היה אמור להתבצע במזומן מבלי שצויין בהסכם המכר כדי להימנע מתשלומי מס. הנתבעים הכחישו את הטענה וטענו כי לא קיים הסכם כזה בעל פה. הם גם תבעו מנגד את התובעת רבקה בגין לשון הרע, שלטענתם פגעה קשות בשמם הטוב בקהילה וגרמה לעוגמת נפש. בית המשפט מצא כי ראיות התובעים סותרות ובלתי אמינות, בעוד גרסת הנתבעים עקבית ונתמכת בראיות. התובעים לא הוכיחו כי התקיים הסכם בעל פה לתשלום הנוסף. טענתם כי ההסכם נעשה טרם חתימת הסכם המכר סותרת את עדויותיהם שלהם וראיות נוספות. גם מועד ההסכם הנטען בעל פה נותר לא ברור בגרסת התובעים, דבר שאינו סביר לתנאי כה חשוב. מנגד, עדותם של הנתבעים עלתה בקנה אחד עם הרישום בכתב, לרבות הסכם המכר ותיקוניו, אשר כולם ציינו כי התמורה הינה 6,200,000 ₪. דרישת התובעים לתשלום הנוסף עמדה בסתירה גם להתנהלותם שלהם. בחתימתם על מספר מסמכים, לרבות תיקוני הסכם המכר וכתב התחייבות, נאמר כולם כי התמורה היא בהתאם להסכם הכתוב, ויתרו על כל תביעה נוספת. התובעים התעלמו ממסמכים אלה ללא כל הסבר סביר. באשר לתביעה שכנגד בגין לשון הרע, מצא בית המשפט כי התובעים השמיצו את הנתבעים בכך שהפיצו שמועות בקהילה על מעשי מרמה והתנהגות בלתי חוקיים לכאורה של הנתבעים. עם זאת, סעיף ויתור על תביעות בכתב ההתחייבות שנחתם על ידי שני הצדדים דחה את התביעה שכנגד. הסעיף היה כללי ולא מסויג, ולכן חל על כל הטענות, כולל אלה שלא הוזכרו במסמך. למרות שהתביעה שכנגד נדחתה, חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ משום שהיקף ההתדיינות בתביעה העיקרית עלה על זה של התביעה שכנגד. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והיה בתוקף החל מיום 3.1.2024.