רע"א 4128/17

תקציר

בית המשפט דן בערעור בעניין חובת הפקדת הערבות וקבע כי יש לבטלו, ללא צורך בתגובה. בית המשפט הדגיש כי תקנה 519 מעניקה לבתי המשפט שיקול דעת רחב לחייב תובעים להפקיד ערבות לכיסוי הוצאות הנתבעים אם התביעה נדחית, תוך התערבות המערער רק במקרים חריגים. האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין זכותו של התובע לגישה לבית המשפט לבין זכותו של הנתבע לקניין נמצא ראוי. מפסק הדין עולה כי דרישת ערבות אינה תנאי כללי אלא מתחייבת כאשר קיימים גורמים ספציפיים, כגון חוסר יכולת כלכלית של התובע או סיכוייו החלשים בתביעה. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי מצא את אמינות טענתו של יוסף נמוכה ואת יכולתו הכלכלית לא הוכחה, והצדיק את דרישת הביטחון לטובת המשיבים. באופן דומה, עבור תובעים-חברות, הבטחת ערבות לפי סעיף 353א לחוק היא סטנדרטית, אלא אם כן הוכחו פטורים מוצדקים. כאן, החברה לא הצליחה להוכיח יכולת כלכלית או עילה חריגה לפטור, נוכח מעמדה הזר, צעירותה והמורכבות והעלויות הכרוכות בהליכים הכוללים חוות דעת של מומחים לדין הזר. הצעתו של יוסף לערוב אישית להוצאות החברה לא הספיקה ללא יכולת כלכלית מוכחת. סכום הערבות שנקבע נשמר כמאוזן, המשקף את מורכבותן וערכן המהותי של התביעות. לפיכך, הערעור נדחה, והבקשה הנלווית לעיכוב ביצוע נדחתה. לא הוצא צו להוצאות, שכן לא התבקשה תגובה מצד המשיבים.