ע"א 6378/03

תקציר

הערעור מתייחס לתוקפן של תקנות מסוימות של אגד, אגודה שיתופית לתעבורה בישראל, המגבילות את חופש העיסוק של חבריה בדימוס. התקנות המדוברות מונעות מחברים שפרשו מוקדם לעסוק בעסקים מתחרים עם אגד, בעיקר בתחום הסעת נוסעים ותיירות, לתקופה של שלוש שנים לאחר פרישתם. עוד נקבע כי מפרי החוק יישללו הטבות מסוימות, כגון תעודות נסיעה חינם וחברות בקרן הרווחה של הקואופרטיב. התביעה הובאה לבית המשפט על ידי מספר עובדים לשעבר של אגד שפרשו מוקדם ולאחר מכן החלו לעבוד בחברות מתחרות, ולאחר מכן ניסתה אגד לשלול מהם את ההטבות האמורות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, וקבע כי התקנות בטלות שכן הן סותרות את תקנת הציבור. עם זאת, בערעור לבית המשפט העליון נקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי מיותרת ודינה להתבטל, שכן המערערת הסכימה כי התקנות הנדונות אינן חלות על המשיבים 1 עד 6, אשר החלו לעבוד בחברות מתחרות למעלה משלוש שנים לאחר פרישתם. זאת ועוד, הסכימה המערערת כי גם תיקון לתקנות קרן סעד, שנחקק לאחר פרישת המשיבים, אינו חל עליהן. לפיכך, זכאים משיבים אלה לשמור על זכויותיהם. עם זאת, עניינו של המשיב 7, שהחל לעבוד בחברה מתחרה תוך שלוש שנים מיום פרישתו, דרש בחינה נוספת של העובדות ופסק דין חדש ברמת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון החליט גם שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין הוצאות המשפט, וקבע כי לא יהיה צו נוסף להוצאות בבית המשפט העליון. לפסק דינה של השופטת נאור הצטרפו הנשיא ברק והשופטים חשין, ביניש, ריבלין ופרוקצ'יה, ואילו השופט רובינשטיין הוסיף הערות משלו.