ע"ח 20504/10

תקציר

פסק הדין דוחה ערעור שביקש גישה לחומרי חקירה הנוגעים ל-108 עדי ההגנה. המערער טען, כי חומרים אלה נחוצים לביסוס טענת אכיפה בררנית, העולה כדי הגנת צדק. החלטתו של בית משפט קמא, אשר דחה את בקשת המערער לעיון בחומרים, נמצאה עולה בקנה אחד עם השכל הישר והתקדימים המשפטיים. החומרים המבוקשים לא היו קשורים במישרין למערער או לעבירות שבהן הואשם, והרלוונטיות שלהם לכתב האישום הייתה רחוקה ושולית במקרה הטוב. הם לא היוו "חומרי חקירה" כהגדרתם בחוק ובמקרים קודמים. יתר על כן, אופיים של החומרים המבוקשים לא תמך בטענת הנאשם, שכן היה להם קשר רחוק ושולי בלבד להגנה הפוטנציאלית. בית המשפט הדגיש כי את טענת האכיפה הבררנית יש לטעון בגבולות כתב האישום, ולא כביקורת כללית על מדיניות התביעה. הערעור נדחה והותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. פסק דין זה מחזק את הפרשנות המצמצמת של "חומרי חקירה" ומדגיש כי בקשות כאלה צריכות להתמקד באישום הספציפי, ולא בביקורת רחבה יותר על מדיניות האכיפה. בנוסף, הציע בית המשפט כי המערער יוכל להשתמש בחוק חופש המידע כדי להשיג את המידע הרצוי, אם אכן הוא רלוונטי ונחוץ להגנתו.