ת"א 53136-03-23

תקציר

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה משום שתקופת ההתיישנות חלפה. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי התביעה נופלת בגדר הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, הקובע כי אם תביעה נדחית באופן שהתובע יכול להגיש אותה מחדש, אזי הזמן שבין התביעה הראשונית לדחייתה אינו נמנה לתקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע, כי יש להחריג את כל התקופה שבה תלויה ועומדת בקשה להוראות מחישוב תקופת ההתיישנות. השופט דחה גם את טענות הנתבע כי המפרק ויתר על התביעה או כי עילת התביעה בתביעה הנוכחית שונה מהבקשה למתן הוראות. הבקשה לדחיית התביעה בעילה של התיישנות נדחתה אפוא. בית המשפט גם הכריע בבקשת הנתבעת לחייב את התובע להפקיד ערבות להוצאות, אותה ביקש הנתבע בשל קשייו הכלכליים של התובע והימצאותם של הליכי פירוק. בית המשפט הסכים עם הנתבעת כי קיים קושי מובנה ביכולתה של התובעת לשלם את הוצאות הנתבע אם התביעה תידחה, וכי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת איתנותה הפיננסית. בית המשפט הורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בסך 150,000 ₪ עד ליום 7.12.23. שני הצדדים נשאו בעלויות שלהם ביחס לבקשות.