תא"מ 7518-05-11

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תביעת לשון הרע שהגיש איש עסקים עשיר, שבבעלותו מספר נכסים וחברות בתחום הקוסמטיקה והטיפוח האישי, נגד מועצה מקומית. המועצה הטילה היטל סלילה על אחד מנכסי התובע, אך בהודעת הדרישה זוהה הנכס באופן שגוי. משלא שולם החוב, הטילה המועצה עיקול על חשבונות הבנק של התובע, מה שהוביל אותו להגיש תביעת נזיקין לפי חוק איסור לשון הרע. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הטלת העיקול מהווה לשון הרע. השופט קבע כי יש לדחות את תביעת התובע, שכן העיקול אינו עולה כדי לשון הרע. ההגדרה של לשון הרע דורשת את פוטנציאל הנזק, שלטענת השופט נעדר במקרה זה בשל הונו ונכסיו הניכרים של התובע. יתר על כן, החוב היה אמיתי ולא שולם, כלומר למועצה הייתה הזכות והחובה לגבות אותו, גם אם נפלה טעות בזיהוי הנכס. השופט הדגיש כי על הרשויות הציבוריות לפעול בזהירות אך בנחישות בגביית חובות המגיעים להן. בנוסף, התובעת לא עשתה מאמצים מספיקים לברר את המצב ולשלם את החוב, למרות טענת המועצה כי קשר ישיר היה פותר את הסוגיה. השופט הגיע למסקנה כי תביעת התובע היא ניסיון לנצל קיצור דרך משפטי ודחה אותו, תוך שהוא מורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך הדין.