ת"א 371/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה אזרחית שהגישו נגד מדינת ישראל הוריו של פעיל אמריקאי שנהרג ברצועת עזה. התובעים טענו כי מותה של בתם נגרם כתוצאה מרשלנות המדינה וביקשו פיצוי על הנזק שנגרם להם. הם טענו כי המדינה לא ניהלה חקירה ראויה של האירוע וכי נגרם נזק ראייתי, ובנוסף טענו לתקיפה, רשלנות ופגיעה בזכויותיה החוקתיות של בתם. בית המשפט קבע כי טענות התובעים לא צלחו. באשר לטענת הנזק הראייתי קבע השופט כי התובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק ראייתי הפוגע ביכולתם להוכיח את טענותיהם, ואף לא הוכיחו כי המדינה גרמה נזק כזה תוך מחדלים רשלניים. עוד קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו את יסודות התקיפה, שכן מותה של בתם של התובעים לא היה מכוון. בהמשך לטענת הרשלנות קבע בית המשפט כי המדינה לא הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. נקבע כי כוחות צה"ל ביצעו משימה הכרחית וחשובה, ונקטו בכל האמצעים הסבירים כדי להימנע מפגיעה באזרחים. השופט הטיל על בתם של התובעים את האחריות הבלעדית למותה, שכן היא פעלה ברשלנות ובחוסר אחריות כשעמדה מול דחפור שהנהג שלו לא יכול היה לראות אותה. מותה היה תוצאה טרגית של התנהגותה המסוכנת. זאת ועוד, השופט קבע כי הגנת הסיכון מרצון אינה חלה במקרה זה, שכן שלושת התנאים המצטברים לתחולתה לא התקיימו. עוד ציינה השופטת כי אין צורך לדון בשלב זה בסוגיית הרשלנות התורמת, שכן היא נוגעת להיקף הנזק ולא לאחריות. לבסוף קבע השופט כי לא ניתן לחייב את המדינה לשלם פיצויים בגין עוולה חוקתית לכאורה, שכן המנוחה סיכנה את עצמה. השופטת סיימה את דבריה בדחיית תביעת התובעים והחליטה כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב בנסיבות המקרה.