ת"א 13184-12-12

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה להעלאת שכר הטרחה במקרה זה. המבקש, עורך דין המייצג לקוח באמצעות הסיוע המשפטי, ביקש מבית המשפט אישור לתשלום שכר טרחה חריג, כאמור בסעיף 1(ג) לתקנות הסיוע. סעיף זה מאפשר לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באישור שכר טרחה מוגדל לעורכי דין שמונו לפי תקנה 4(א)(3) לתקנות הסיוע, בשיעור הנע בין 50% ל-100% משכר הטרחה הקבוע בתקנות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי מדובר במקרה חריג מבחינת העבודה הנדרשת ומורכבותה, כנדרש בתקנות הסיוע. בית המשפט הדגיש את אופי שיקול הדעת של סמכות קבלת ההחלטות שלו ואת הצורך בזהירות באישור שכר טרחה מוגדל מכספי ציבור המוקצים לסיוע משפטי. לא הוצגו די ראיות כדי לשכנע את בית המשפט כי המקרה מצדיק את שכר הטרחה המרבי המבוקש. פסק הדין מדגיש את נטל ההוכחה המוטל על המבקש ואת הצורך בתמיכה עובדתית, שהיה חסר במקרה זה. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין הצדקה מספקת לאשר העלאה של 100% בשכר הטרחה, במיוחד בהתחשב בהיעדר פירוט על השקעת הזמן ומהות התיק. על כך שהמבקש והלשכה לסיוע משפטי לא סיפקו את הנתונים הדרושים, למרות ההזדמנויות לכך, נמתחה ביקורת. ככלל, בית המשפט קבע כי אין מדובר במקרה חריג, אלא בתביעה שגרתית, ועל כן דחה את הבקשה. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים והדגישה את הצורך בבחינה מדוקדקת של בקשות מסוג זה.