עש"א 51436-10-17

תקציר

המערער, מר בורקין, ערער על החלטת נאמני משרד העבודה שלא לקבל את תביעת החוב שלו במסגרת הליכי חדלות הפירעון שנפתחו נגד המחלקה. מר בורקין רכש חנות בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ממר וארסן בשנת 1995. מר בורקין דרש מהנאמנים לאפשר את תביעת החוב שלו בהתבסס על העובדה שמשרד העבודה לא רשם את הזכויות בחנות על שמו בטאבו בתוך התקופה הנקובה בהסכם בין מר וארסן למשרד העבודה שנחתם בשנת 1991. לחילופין, טען מר בורקין כי הוא רשאי לבטל את הסכם המכר עם משרד העבודה בשל הפרתו היסודית, בכך שלא רשם את הזכויות בחנות על שמו, ולקבל את הסכום ששילם עבור רכישת החנות. הנאמנים דחו את טענות המערער וטענו כי יש לדחות את הערעור משום שמשרד העבודה לא הפר כל התחייבות כלפי המערער, משום שהמערער לא הוכיח קיומה של עילת תביעה המזכה אותו לבטל את הסכם המכר, משום שהתביעה נדחתה בזמן, ולחילופין משום שהמערערת לא ביטלה את הסכם המכר כדין. בית המשפט הסכים עם עמדת הנאמנים וקבע כי יש לדחות את הערעור. השופטים קבעו כי חובתו של משרד העבודה כלפי מר בורקין היא לרשום את זכויותיו בחנות בטאבו כאשר הדבר אפשרי מבחינה משפטית, וחובה זו שונה מזו שהייתה לו כלפי מר וארסן, שהייתה לרשום את הזכויות בתוך תקופה מסוימת. המערער לא הוכיח כי משרד העבודה הפר את חובתו כלפיו, שכן לא הוכיח כי ניתן מבחינה משפטית לרשום את זכויותיו בחנות, אך המחלקה נמנעה מלעשות כן. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המערערת ביטלה שלא כדין את הסכם המכר מאחר שהודעת הביטול נשלחה למשרד העבודה שבועיים בלבד לאחר ששלח מכתב התראה לאחר כ-16 שנות חוסר מעש. עוד קבע בית המשפט כי התביעה אינה קצובה בזמן וכי לא חל שיהוי בהגשת התביעה, ועל כן יש לדחות טענות אלה של הנאמנים. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין הצדקה להתערב בהחלטת הנאמנים, ובורקין חויב לשלם לנאמנים 6,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.