ת"א 61800-08-24

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בהחלטת בית משפט השלום לדחות תביעת לשון הרע *על הסף*, בהתבסס על הוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ("החוק"). **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הגנה מוחלטת לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע:** העיקרון המשפטי המרכזי שמפעיל בית המשפט הוא ההגנה המוחלטת הקבועה בסעיף 13(5) לחוק. סעיף זה מגן על פרסומים שנעשו על ידי בעל דין, עורך דינו או עד "במהלך שימוע" בפני גוף שיפוטי מפני עילה למשפט פלילי או אזרחי. * **פרשנות מרחיבה של "במהלך שימוע":** בית המשפט אימץ פרשנות מרחיבה של מה נחשב "במהלך שימוע". הוא קבע כי הגנה זו חורגת מעבר להצהרות שנאמרו ישירות בבית המשפט. באופן מכריע, הוא כולל: * **מסמכים שהוגשו למומחי בית המשפט:** מסמך המוגש למומחה שמונה על ידי בית המשפט, גם אם לא הוגש ישירות לבית המשפט עצמו, נחשב כמסמך שהוגש לבית המשפט ולכן נעשה "במהלך דיון משפטי". מדובר בהארכה משמעותית שמטרתה להבטיח את שלמות ההליך המשפטי ולאפשר למומחים לבצע את תפקידם ללא חשש מנקמה. * **פניות בתחום ההליך המשפטי:** פרסומים הנשלחים לעובדים אחרים של מומחה ממונה המטפלים בתיק מוגנים אף הם, שכן הם נחשבים מעורבים בהליך. המבחן המיושם הוא מבחן מעשי, המתמקד במעורבות בהליך המשפטי ולא בהגדרה פונקציונלית או טכנית גרידא. * **פניות לצדדים המעורבים בהליך:** שליחת עותק מההודעה לגרושתו של בעל הדין, שהיא לקוחה של עורך הדין הנתבע, אינה נחשבת כהעברה לצד זר ולכן היא מוגנת. * **טבעה הבלתי מותנה של ההגנה:** בית המשפט הדגיש כי ההגנה לפי סעיף 13(5) היא "מוחלטת". משמעות הדבר היא שהיא אינה מותנית באמיתות הפרסום, בתום ליבו של המו"ל או בתוכן הפרסום עצמו. גם פרסום כוזב שנעשה בחוסר תום לב או בזדון מוגן, בתנאי שמתקיימים תנאי הסעיף. הדבר משקף כוונה חקיקתית להגן על המשתתפים בהליכים משפטיים מפני צנזורה עצמית מוגזמת ולשמור על חופש הביטוי בהקשר זה. * **החרגת תביעות בטחונות:** בית המשפט הבחין בין עילת התביעה הספציפית בגין לשון הרע לבין תביעות פוטנציאליות אחרות (למשל, פגיעה בפרטיות, הפרת צווים שיפוטיים, הונאה, זיוף). הוא קבע כי טענות אחרות אלה, אם אינן חלק מתביעת לשון הרע עצמה, חורגות מעילת התביעה האמורה ומהוות "הרחבה של מראית עין". הבקשה לסילוק על הסף נדונה אפוא *רק* ביחס לחוק איסור לשון הרע. * **דחיית טענות בדבר תוקף מינוי מומחה:** טענות התובע בדבר פסלות מינוי המומחה נדחו משום שלא הועלו בכתב התשובה, לא הוכחו והיוו סטייה מעילת התביעה המבוססת. * **התמקדות בפרסום המקורי:** בית המשפט הבהיר כי ההגנה המוחלטת לפי סעיף 13(5) נבחנת במועד הפרסום המקורי, ולא ביחס לאירועים מאוחרים יותר או להפצה לא מוכחת של הפרסום. טענות על כך שהפרסום הגיע לעובדים אחרים או למזכירת התובע נדחו בשל חוסר ספציפיות, ראיות או רלוונטיות למעשה המוגן הראשוני. **חידושים משפטיים:** הפסיקה שצוטטה על ידי בית המשפט, במיוחד *Khir v. גיל*, מצביע על חידוש משפטי או לכל הפחות חיזוק חזק של העיקרון לפיו הדרישה שפרסום יהיה "לצורך דיון ובקשר אליו" הוסרה במפורש מסעיף 13(5) בשנת 1967. זה מסמל מעבר להגנה מוחלטת יותר על תקשורת בתוך ההליך המשפטי, ללא קשר לרלוונטיות הישירה שלהם או לזדון הנתפס שלהם. החלת עיקרון זה על ידי בית המשפט על מסמכים המוגשים למומחים שמונו על ידי בית המשפט וצוותם מחזקת עוד יותר גישה חדשנית זו לשמירה על טוהר ההליכים השיפוטיים.