ת"א 5223/03

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישו הורים שבנם נורה למוות על ידי שוטרים שחשבו אותו בטעות למחבל. התובעים ביקשו להטיל על הנתבע אחריות בגין רשלנות ותבעו פיצוי בגין עוגמת נפש. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. האירוע התרחש במהלך מארב שהציבה משטרת ישראל סמוך לראס אל-עמוד. השוטרים, שהיו ברכב מוסווה, הבחינו בשלושה חשודים מתקרבים אליהם, כשאחד מהם אוחז בחפץ ארוך החשוד כנשק. האנשים המשיכו להתקרב לרכב למרות קריאות האזהרה, ואחד מהם הציץ דרך החלון. לאחר מכן ירה אחד השוטרים והרג את אחד מהם במקום. מאוחר יותר נקבע כי הקורבנות לא היו מחבלים, אלא אזרחים חפים מפשע. התובעים טענו כי נושאי המשרה התרשלו וביקשו להעביר את נטל ההוכחה לנתבע. עם זאת, בית המשפט קבע כי על התובעים להסביר תחילה את נוכחותם בזירה, במיוחד לאור הנסיבות המחשידות ושעת הלילה המאוחרת. בית המשפט קבע כי עדויות הקצינים בנוגע לאירועים היו אמינות וכי הירי לא היה מוצדק. נקבע כי התובעים נכחו במקום והיו עדים לתוצאות הירי. באשר לתביעת התובעים בגין עוגמת נפש, עמד בית המשפט על התקדים המשפטי שנקבע בעניין אלסוחה, אשר הכיר בזכותם של נפגעים משניים לפיצוי בגין נזק נפשי קשה. בית המשפט בחן מקרים קודמים ומצא כי בדרך כלל פיצוי על פגיעה נפשית בשיעור נכות של 10% ומעלה. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת לפיה התובעים אינם סובלים כיום מנכות נפשית וכי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין מצב הלב של התובע. כמו כן, בית המשפט ציין כי התובעים לא פנו לטיפול נפשי ואף הקימו עסק לאחר האירוע. לפיכך, תביעת התובעים לפיצויי עוגמת נפש נדחתה, והנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות בסך 25,000 ₪.