ע"ר 20329-07-24

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור על תביעה כספית שהגישו המערערים, אשר ביקשו סעד הצהרתי שעיקרו פיצוי כספי מהמשיב. בית המשפט שב ואישר את העיקרון לפיו תביעות הממוסגרות כסעד הצהרתי, אך כספיות במהותן, מחייבות תשלום אגרה המקבילה לתביעות כספיות לפי תקנה 6 לתקנות האגרות. בית המשפט הדגיש כי תביעה לסעד הצהרתי צריכה להתקבל ככזו רק אם לתובע יש אינטרס לגיטימי מעבר להימנעות מתשלום שכר טרחה גבוה יותר. המערערים לא הצליחו להוכיח כי תביעתם שונה מתביעות כספיות טיפוסיות המחייבות תשלום שכר טרחה מראש. בית המשפט גם הבהיר כי גם אם היו מקרים בעבר שבהם תביעות דומות הצליחו לחמוק משכר הטרחה הראוי, טעויות כאלה לא צריכות להוות תקדים. עוד הודגש בפסק הדין כי הליך משפטי מחייב רישום של תשלום שכר הטרחה שנקבע ועל ידי בית המשפט לנקוט בכל פעולה משפטית שלאחר מכן. אם לא משולמת אגרה, ההליכים בטלים מעיקרו, והנתבעים אינם מחויבים למסור כתב הגנה. משכך, נדחה הערעור בשל אי תשלום שכר הטרחה הנדרש על ידי המערערים, והתיק לא נחשב כדין להליך משפטי. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 8.7.2024 על ידי השופטת תמר בר-אשר.