ע"א 33071-02-14

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין המערערים לבין המשיב בעניין תשלום ארנונה. הצדדים הגיעו בעבר להסכמה, שאושרה על ידי בית המשפט, לפיה המערערים ישלמו למשיב את סכום החוב בתוך 40 יום, והמשיב ישנה את שמו של בעל הנכס. המערערים טענו כי החוב נפרע וכי המשיב לא שינה את שם המחזיק, ואילו המשיב טען כי שינוי השם נפרד מפירעון החוב. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת, והוביל לערעור הנוכחי, שנכשל אף הוא מן הטעם שהתביעה התיישנה. עם זאת, השופט ארנון דראל פסק לטובת המערערים בקובעו כי התביעה אינה התיישנה שכן ההחלטה המאשרת את הסכם הפשרה היא "פסק דין" כהגדרתו בסעיף 21 לחוק ההתיישנות, ולכן חלה במקרה זה תקופת ההתיישנות לביצוע פסק דין, 25 שנה. עוד קבע השופט כי יש לראות בהחלטה לאשר את הסדר הפשרה, שהיה סופי והעניק סעד למערערים, כפסק דין מוסכם, והחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שישקול מחדש את טיעוני הפתיחה ולגופו של הסכסוך. המשיב חויב לשלם לעורך דינו של המערער 10,000 ₪ ולהשיב לו את שכר הטרחה בגין הגשת הערר.