ס"ע 48900-05-10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. החוק קובע בסעיף 13 כי מקרים מסוימים "לא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי". בית המשפט נדרש לבחון האם התיק נופל לאחת הקטגוריות הללו לפני שהוא מנהל דיוני הוכחות. פרק זה עוסק במקרים בהם אין עילה למשפט, להבדיל מהגנה, שאינה רלוונטית במקרה זה. מפרשנותו של סעיף 13 עולה כי הוא מעניק הגנה מוחלטת, כלומר הוא חל ללא קשר לאמיתות או תום הלב של הפרסום. במקרה זה, הפרסומים המדוברים נכתבו כולם על ידי גורמים הפועלים על פי דרישת הממונים עליהם, במקרה זה משרד החינוך, המהווה "רשות מוסמכת" כהגדרתה בחוק. משכך, האותיות נופלות בגדר ההגנה המוחלטת של סעיף 13, ובפרט סעיף קטן (9). בנוסף, חלק מהפרסומים מוגנים תחת סעיף קטן (11), שעניינו פרסום הוגן ומדויק של הצהרות קודמות. מאחר והפרסומים מוגנים בחוק, תביעת לשון הרע נדחית ללא צורך בבדיקה עובדתית. אין משמעות החלטה זו כי גורמים רשמיים יכולים לפרסם כל אמירה ללא השלכות, אלא כי המקרה הנוכחי אינו מהווה עילה למשפט לשון הרע. לפיכך, תביעת התובע לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע נדחית, והתובע חויב לשלם לנתבע 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.