רע"א 2362/90

תקציר

המבקשים ביקשו צו לגילוי כללי של מסמכים ולגילוי מסמך מסוים מהמשיב, למעלה משלוש שנים לאחר הגשת כתב ההגנה בתובענה. בית המשפט המחוזי נעתר אמנם לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, אך דחה את הבקשה לגילוי כללי. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט העליון, שראה בערעור כאילו ניתנה רשות ערעור. בית המשפט העליון קבע כי סירוב בית המשפט המחוזי לגילוי מסמכים כלליים היה מוצדק בשל השיהוי של המבקשים בבקשתו, שכן הוא חרג מלוח הזמנים הקבוע בתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו קובעת כי בקשה לגילוי תוגש בתוך 30 יום מיום כתב ההגנה האחרון, ובית המשפט רשאי לסרב לבקשה שהוגשה מעבר למועד זה. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי תקנה 120 אינה חלה על בקשות לגילוי מסמכים מסוימים מכוח תקנה 113, המאפשרת לבית המשפט להוציא צווים כאלה "בכל עת". בית המשפט מפעיל שיקול דעת בבואו לשקול בקשות מאוחרות, ובעוד שהוא רשאי לסרב להן, הוא רשאי לאשר אותן גם מטעמים ממשיים ומוצדקים. במקרה זה לא הוצגה נימוק כזה, ודיון ההוכחות כבר החל. לפיכך, הערעור התקבל, וצו בית המשפט המחוזי לגילוי מסמכים ספציפיים בוטל. המשיב חויב לשלם למבקשים 4,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין.