ת"א 9124-12-17

תקציר

להלן תקציר פסק הדין: התובע, שהיה מעורב בשתי תאונות דרכים נפרדות, הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בדצמבר 2017, כמעט 13 שנים לאחר התאונה השנייה ושבע שנים לאחר הראשונה. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. התובע טען מנגד כי מצבו הרפואי, לרבות אובדן זיכרון, מנע ממנו להגיש את התביעה מוקדם יותר וביקש חריג לחוק ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו לליקוי שכלי וכי נטל ההוכחה מוטל עליו. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובעת לא הציגה כל עילת תביעה חדשה המצדיקה את ביטול פסק הדין הקודם בעניין התאונה הראשונה. התובע חתם על הסכם פשרה בגין אותה תאונה בשנת 2002, שכלל סעיף הפוטר כל תביעה נוספת. בית המשפט שקל את סופיות הסכם הפשרה ואת היעדר כל מידע חדש בנוגע לעילת התביעה, וקבע כי התובעת לא הראתה כל הצדקה לפתוח מחדש את התיק. בסופו של דבר, השופט הורה לדחות את שתי התביעות בשל תקופת ההתיישנות והיעדר הצדקה לדיון חוזר בתיק התאונה הראשון. עם זאת, בהתחשב במצבו הרפואי הנטען של התובע, בחרה השופטת שלא לפסוק הוצאות לנתבעים, והותירה פתוחה את האפשרות להגיש תביעה חדשה עם ראיות משמעותיות התומכות בהארכת תקופת ההתיישנות. החלטה זו התקבלה למען הצדק, ונתנה לתובע הזדמנות להציג טיעון משכנע יותר, תוך הכרה בסופיות ההסדר ובהתיישנות.