בר"ש 4102/16

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המבקש לערעור רביעי, ומדגיש כי ערעורים כאלה ניתנים רק לעתים רחוקות, אלא אם כן הם כרוכים בפרשנויות משפטיות משמעותיות, סוגיות ציבוריות או עיוותי דין פוטנציאליים, שאף אחד מהם אינו חל כאן. למרות המסגור של המבקש, הטענות נסובות סביב סוגיות אישיות שכבר הוסדרו בפסיקה קודמת. טענתו של המבקש כנגד הרשעתו בטיפול לקוי בכספי לקוחות נדחית, שכן לשון המשמעת מכסה באופן רחב עבירות מסוג זה, ומתיישבת עם חובת הנאמנות הבסיסית של עורך הדין ועם אמון הציבור במקצוע. ההחלטה גם דוחה את טענת המבקש כי פסקי דין אזרחיים אינם יכולים לשמש כראיה בבתי דין משמעתיים, ומסבירה כי בעוד שפסקי דין אזרחיים אינם מחייבים בבתי משפט פליליים, הם יכולים לשמש בסיס להליכים משמעתיים המפעילים נטל הוכחה שונה. זאת ועוד, טענת השיהוי המופרז בהליכים נדחית, כפי שעולה ממעשיו של המבקש שמשמעותם נטישת הגנה זו, והשיהוי נחשב סביר בשל תביעות מקבילות בבית המשפט האזרחי. ההחלטה הסופית מאשרת מחדש את מעמדם של פסקי דין קודמים של בתי המשפט ושמה דגש על שמירה על סטנדרטים אתיים מקצועיים ואמון הלקוחות, ובכך דוחה את הבקשה לערעור. פסק הדין ניתן ביום 21.6.2016.