הפ"ב 43366-10-19

תקציר

פסק הדין דן בהיקף ההתערבות המצומצם העומד לרשות בית המשפט בפסקי בוררות, ומדגיש כי טעויות בפסק בוררות אינן מהוות בדרך כלל עילה לביטול. ההתמקדות היא בשיטת ההתנגדות לפסק בורר בערעור, להבדיל מהתנגדות ראשונית. תפקידה של ערכאת ערעור, לרבות בורר בערעור, אינו לדון מחדש במשפט אלא לבחון את פסק הדין. על בורר בערעור לבחון את נכונות פסק הבוררות בערכאה הראשונה ולהתערב רק במידת הצורך. במקרה זה, הבורר בערעור לא מילא תפקיד זה. בעוד הבורר בערכאה הראשונה ערך חישוב מפורט ומדויק של שכר טרחת הכותב, ביטל הבורר בערעור ממצאים אלה ופסק סכום גלובלי על בסיס אומדן. זה היה בעייתי מכיוון שהוא נעדר הנמקה ראויה ולא תיקן את הטעות הנתפסת בפרס הראשוני. עם זאת, פסק הדין מציין כי גם בורר בערעור יכול לטעות, וטעויות כאלה אינן מהוות בדרך כלל עילה לביטול. פסק הדין מוצא עילה לביטול דמי הזכייה של הכותב, שהומרו מסכום מדויק לסכום גלובלי. היא מדגישה כי למרות שבורר בערעור יכול לבטל חלקים מהפסק, עליו לבחור בסעד מופחת, כגון ביטול חלקי או החזרת פסק הבוררות לבורר הראשוני לצורך תיקון. לפיכך, פסק הדין נעתר לבקשה לביטול פסק הבוררות בחלקו בערעור. היא מבטלת את הקביעה בדבר המרת סכום שכר הטרחה המדויק לסכום משוער ומורה להחזיר את פסק הבוררות לבורר לצורך תיקון. יתר חלקי פסק הבוררות, לרבות ההערכה האקטוארית והפיצוי, נותרו על כנם. הבורר מונחה לקבוע שיעור הפחתה הולם ולשקול נתונים ואלמנטים ספציפיים בעשותו כן. פסק הדין מתייחס גם להוצאות ולהוצאות הצדדים.