ע"א 3030/96

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על תחולת סעיף 122א לפקודת העיריות, האוסר על עירייה להתקשר או להתקשר בעסקאות עם קרובי משפחה של חברי מועצת העירייה, למקרה ספציפי שבו חברה בבעלות אחיו של חבר מועצה ביקשה להשתתף במכרזי העירייה. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי אין מניעה מובנית להשתתפות החברה במכרזים עתידיים, בכפוף לתנאי שכל התקשרות מוצלחת תדרוש אישור מראש כאמור בסעיף 122א(ב)(3) לפקודה. הן העירייה והן היועץ המשפטי לממשלה ערערו על החלטה זו, וטענו כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיף 122א שגויה וכי הנורמה צריכה להיות של איסור, כאשר חריגה ממנה מותרת רק במקרים נדירים של צורך. הם גם טענו כי יש לתת אישור באופן פרוספקטיבי, כדי להבטיח יושרה ולמנוע שותפות לעובדות. בית המשפט העליון הסכים עם המערערים וקבע כי הכלל הוא איסור על התקשרויות או עסקאות בין עיריות לבין קרובי משפחה של חברי מועצה, וכי כל חריגה מכלל זה צריכה להיות מוצדקת בנסיבות מיוחדות. בית המשפט ביסס את פרשנותו על המבנה הלשוני של הטקסט, על ההיסטוריה החקיקתית שלו ועל תכלית החקיקה. נפסק כי את דרישת האישור לפי סעיף 122א(ב)(3) יש לקבל מראש, אם כי העיתוי ייקבע על ידי שר הפנים, בהתאם לנסיבות כל מקרה. עוד ציין בית המשפט כי המקרה המיוחד של מכרזים מחייב בחינה מחודשת וכי ככלל, אישור מראש מוצדק כדי לשמור על טוהר המידות ולמנוע ניגודי עניינים. משכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי נמחק, ועתירת המשיב לזכות בלתי מותנית להשתתף במכרזים נדחתה.