ע"ע 42770-01-23

תקציר

פסק הדין דן בערעורה של אישה להכיר בה כידועה בציבור של בעלה לשעבר שנפטר ובכך לקבל קצבת שאירים מפנסיה שלו, לאחר שקרן הפנסיה דחתה את תביעתה. בית המשפט פסק לטובתה, קבע כי החלטת קרן הפנסיה הייתה פגומה ולא מנומקת דיה, והורה להם לבחון מחדש את התיק. האישה הייתה נשואה למנוח וילדה לו ילדים. הם התגרשו אך חידשו את הקשר לאחר הגירושין, המשיכו לקיים יחסי אישות וחופשות משותפות, אם כי חיו בנפרד. לאחר מותו תבעה האישה את קצבת השאירים אך נדחתה על ידי הממונה על הגמלאות על סמך דיון קצר. הנציב לא שקל די הצורך ראיות מרכזיות, לרבות טיב מערכת היחסים ביניהם, שיתוף הפעולה הכלכלי והמגורים המשותפים, והסתמך יתר על המידה על שיחת טלפון קצרה עם בתו של המנוח, שהייתה לה ניגוד עניינים פוטנציאלי בירושה. בית המשפט התווה את העקרונות להסדרת זכויות הפנסיה של עובדי המדינה והשאירים והדגיש כי קצבת השאירים נועדה לשמור על רמת החיים של השאירים לאחר פטירת המנוח. היא הגדירה ידועים בציבור והסבירה כי הוכחתם דורשת הוכחת קשר זוגי וחובות כלכליות משותפות, כאשר נטל ההוכחה נופל על המבקש. עוד ציין בית המשפט כי יש לפרש את המגורים המשותפים באופן מושגי וכי ניתן להקל בדרישה במקרים מסוימים, ובפרט ביחסים מאוחרים בחיים. במקרה זה, בית המשפט מצא כי החלטת הנציב הייתה תמציתית מדי ולא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים. היא מתחה ביקורת על הליך קבלת ההחלטות ועל היעדר חקירה מלאה, במיוחד נוכח ההבדלים המהותיים בין יחסיו של המנוח עם המערער לבין גרושתו הראשונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי חרף הפגמים בעניינה של המערערת, הצדק מחייב מתן הזדמנות להציג את טענותיה כראוי, מה גם שחלף הזמן וניתן היה להגיש ראיות חדשות. העניין הוחזר אפוא לנציב לצורך קבלת החלטה חדשה, שתאפשר למערער להגיש ראיות נוספות. כל צד היה אחראי להוצאותיו.