ער"מ 259/96

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי הרשות המקומית להרשיע מורה, שהוא עובד המועצה המקומית תמרה, בעבירה על סעיפים 9(1) ו-9(3) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978. המורה פרסם כרוזים בשפה הערבית שמתחו ביקורת קשה על המועצה המקומית, על העומד בראשה ועל בכיריה, ובעקבות זאת הושעה. המערער טען כי פעולה זו מהווה פגיעה בזכותו לחופש ביטוי. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה, בקובעו כי חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת ויש לאזן אותו עם החובות המוטלות ממעמדו של המערער כעובד ציבור. מעמדו של עובד ציבור מטיל מגבלות על חופש הביטוי המשקפות את מערכת היחסים בין מעביד לעובד, וכן משרתות את האינטרס הציבורי. בית המשפט קבע כי הכרוזים אינם עולים בקנה אחד עם חובת הנאמנות של המערערת לרשות המקומית ויש בהם כדי לפגוע באופן מהותי בשירות הציבורי. בעוד שלעובדי ציבור יש זכות לביקורת, עליהם להפנות את ביקורתם בערוצים פנימיים. עוד קבע בית הדין כי לבית הדין המשמעתי סמכות להחליט על ניכויי שכר בתקופת ההשעיה. עם זאת, בשל פסיקה נפרדת של בית הדין האזורי לעבודה, קיבל בית המשפט העליון את הערעור בעניין השכר בתקופת ההשעיה, וקבע כי על המערער לקבל מחצית משכרו הקובע עבור ששת חודשי ההשעיה הראשונים ומלוא שכרו לאחר מכן.