סע"ש 18981-07-14

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה להפרשי שכר, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות שהגיש עובד נגד מעסיקו, הנתבעת מס' 1, והבעלים והמנהל של החברה, הנתבעת מס' 2. התובע טען כי במהלך העסקתו, שנמשכה בין השנים 1990 ל-2014, הנתבעים לא ביצעו את ההפרשות הנדרשות לקרנות הפנסיה שלו ולקרנות סוציאליות אחרות, וכן לא קידמו אותו כראוי בסולם הדרגות, ובכך זיכו אותו בהפרשי שכר. התובע ביקש סעד הצהרתי לצד פיצוי כספי. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי אופן הצגתו של התובע יצר מסך עשן ביחס לחלק ניכר מטענותיו, ולכן כל טענה שלא זכתה להתייחסות או הבנה מספקת על ידי השופטים הייתה באחריות התובע. השופטים הבהירו את מהות התביעה, שסבבה סביב טענת התובע כי היה צריך לקדם אותו אוטומטית לאורך השנים, דבר שהיה מזכה אותו בהטבות האמורות. בית המשפט צידד בנתבעים ברוב התביעות. נפסק כי ההסכמים הקיבוציים שציין התובע כבסיס לטענותיו אינם חלים על החברה הנתבעת. זאת ועוד, פרשנותם של צווי ההארכה – שהם דברי חקיקה חריגים – לא תמכה בטענות התובעת בדבר מנגנוני קידום אוטומטיים. בית הדין קבע כי יש לחשב את דרגתו של התובע משנת 2002 ואילך, כלומר תביעותיו בגין הפרשי שכר הוגבלו לשבע השנים שקדמו לתביעה. בהתאם לכך, פסק בית הדין לתובע הפרשי שכר בסך 50,836 ₪. באשר לתביעת התובע להפסדים אקטואריים, חוות דעת המומחה שהוגשה לבית המשפט לא הייתה קבילה, ומאחר שהתובע לא הציג כל ראיה אחרת, קיבל בית המשפט את חישוב הנתבעת בסך 52,443 ₪ בגין רכיב זה. גם תביעת התובעת לפיצויי פיטורים התקבלה באופן חלקי; בית המשפט קבע כי הנתבעים לא עמדו בהפרשות הנדרשות ולכן התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מלאים בסך 100,839 ₪, בתוספת 10,000 ₪ נוספים בגין הלנת התשלום. התובע זכה בתביעותיו להפרשות לקרן ההשתלמות, שהנתבעים הסכימו כי הוא זכאי להן, והחברה חויבה לשלם לו 32,035 ₪ בשווי נטו. עם זאת, תביעותיו של התובע לימי מחלה ודמי חגים לא צלחו, שכן השופטים קבעו כי לא נגרם לו כל נזק. החברה חויבה לשלם 5,445 שקל עבור ימי חופשה שלא נוצלו ו-280.16 שקל עבור דמי חגים. התובעת ביקשה גם להסיר את מסך ההתאגדות כדי להטיל אחריות אישית על הנתבעת מס' 2, אך בית המשפט דחה טענה זו ולא מצא כל ראיה לעילות המפורטות בחוק לכך. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, והנאשמים ישלמו 35 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים והם רשאים לערער תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה.