ת"א 3629-12-18

תקציר

בית המשפט בחן את מהות העסקאות בין מלווה תובע לבין לווה נתבע כדי לקבוע אם מדובר בעסקאות הלוואה או בעסקאות היוון. הלווה טען כי מדובר בעסקאות בהיוון עסקאות, ואילו המלווה טען כי מדובר בהלוואות. בית המשפט בחן את הראיות והטענות הנוגעות לאינטרסים המנוגדים של הצדדים, אופי העסקאות, חוות דעת מומחים וההשלכות המשפטיות. היא הגיעה למסקנה כי הקטגוריה הראשונה של עסקאות, שעניינה שיקים של צדדים שלישיים שאושרו על ידי הנתבעת, היו עסקאות בניכוי. אחריותו של הנתבע התבססה על חתימת אישורו, ואי הצגת קבלות הנחה לא השפיעה על החלטה זו. בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי פרע את חובו. עם זאת, הקטגוריה השנייה של עסקאות, שעניינה שיקים אישיים של הנתבע, והקטגוריה השלישית, הנוגעת לשיק מלקוח אחר שהנתבע היה ערב לו, נקבעו לטובת הנתבע בשל היעדר ראיות מספיקות וסוגיות פרוצדורליות. ההתנגדויות שהגישו הנתבעים בנוגע לשיקים אלה התקבלו, והליכי ההוצאה לפועל נגדם הופסקו. בית המשפט לא הוציא כל צו בעניין ההוצאות, ופסק הדין נשלח לשני הצדדים וסיים את התיקים.