ע"ש 2979/97

תקציר

השאלה המוצגת בערעור זה היא האם אישה נשואה שמכרה את דירתה ובעלה שמכר את דירתו כשהיה רווק צריכים להיחשב כמוכר אחד לפי חוק מס שבח מקרקעין. החוק מגדיר מוכר, בן זוגו וילדיהם הקטינים כמוכר יחיד. בנוסף, החוק קובע כי מוכר דירת מגורים זכאי לפטור ממס אם לא מכר דירה אחרת בארבע השנים שקדמו למכירה זו. העובדות הן שלאישה הייתה דירה אחת ולגבר היו שלוש דירות כשהיו רווקים. האיש מכר את אחת מדירותיו וקיבל פטור ממס. ואז, פחות מארבע שנים לאחר מכן, נישאו בני הזוג. כל אחד מהם חתם על הסכם ממון, הקובע כי רכוש שהיה בבעלותם לפני הנישואין יישאר רכושו הפרטי של בן הזוג שהיה בבעלותו לפני הנישואין. לאחר שנישאו, האישה מכרה את דירתה והגבר מכר דירה נוספת שלו. רשויות המס סירבו להעניק לאישה פטור משום שבעלה מכר דירה פחות מארבע שנים קודם לכן. אין פסיקה קודמת בנושא זה. פרשנותו המילולית של החוק תתמוך בעמדת רשויות המס. עם זאת, בית המשפט מוצא כי תוצאה זו אינה צודקת. מטרת החוק היא למנוע הונאת מס ולא להעניש בן זוג על נישואיו. לפיכך, בית המשפט קובע כי אין לשלול מהאישה פטור בגין מכירת דירתה בשל מכירתו הקודמת של בעלה לפני נישואיהם. אין להתחשב בעבר ההיסטורי של בני הזוג. האישה נתפסת כישות נפרדת לצורך חוק זה, והיא זכאית לפטור ממכירת דירתה משום שחלפו יותר מארבע שנים מאז מכר בעלה את דירתו הראשונה. הערעור מתקבל והאישה אינה חייבת במס שבח מקרקעין. על המשיב לשלם את הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין.