עפ"ת 20841-09-20

תקציר

הערעור נדחה משום שהמערערים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שביקשו להישפט בהתאם להנחיות בשפה הערבית. המערערים לא צינו מתי נשלחה הבקשה ולא הביאו כל ראיה לביסוס טענתם, ועל כן אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא כי בקשת המערערת לא נשלחה בדואר מהיר כנטען. יתר על כן, תשלום הקנס על ידי המערער נחשב כהודאה באשמה, וכתוצאה מכך הרשעה מלאה בעלת משקל משמעותי. עקרון סופיות הדיון ויעילות ההליך תמכו אף הם בהרשעה זו. גם טענתו של המערער לעיוות דין נדחתה, שכן היא לא סיפקה כל תשתית ראייתית שיש בה כדי לשנות את תוצאת התיק. לבסוף, השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, ללא כל הסבר, שימש עילה נוספת לדחיית בקשת המערערת. ככלל, בית המשפט לא מצא כל טעות בהחלטת בית משפט קמא ודחה את הערעור על יסוד הנימוקים האמורים.