ע"א 4683/16

תקציר

השופט הורה לקבל את טענות המשיבים ולהוציא צו מניעה זמני. המשיב מס' 1, שהוא עזבונו של כהן, טען כי יש לדחות את הבקשה מאחר שתביעת העותר התיישנה. לטענתם, העותר ידע על השחיתות עוד לפני ספטמבר 2001. עוד טענו המשיבים כי העותר לא יכול היה לנצל את מועד מתן פסק הדין בהליך הפלילי להארכת תקופת ההתיישנות. בנוסף, הם הוסיפו כי מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה, דבר שיביא לעיקול דירת אלמנתו של כהן. המשיבים 4-2 תמכו בטיעוני המשיבה מס' 1 והעלו נקודות נוספות. לטענתם, חששותיה של העותרת מפני הברחת נכסים על ידי המשיבים אינם מבוססים, וכי לאורך כל ההליך לא סילקו המשיבים אף אחד מנכסיהם. לטענתם, העיקולים גרמו להם נזק כספי משמעותי והשפיעו על פעילותה העסקית של המשיבה מס' 4. לאחר ששקל את הטענות, הגיע השופט למסקנה כי יש לקבל את הבקשה. השופטת קבעה כי על מבקש סעד זמני להראות כי מתקיימים שני תנאים: סיכויי הצלחה גבוהים בערעור, ומאזן הנוחות לטובת המבקש. השופט מצא כי במקרה זה, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. השופט קיבל את טענת המבקש כי דחיית הבקשה עלולה לעכב את אכיפת פסק הדין בערעור בשל הסכום המשמעותי הכרוך בכך (20 מיליון ₪). המשיבים לא סתרו די הצורך את טענות המבקש בדבר קשיים כלכליים ולא הוכיחו את יכולתם להשיב את הסכום הנתבע. זאת ועוד, המשיבים לא הציגו תביעות נזיקין פרטניות או כוונה מעשית לבצע עסקאות שהושפעו מצווי העיקול. השופט ציין כי המבקש יוכל לפצות את המשיבים אם הערעור יידחה. לפיכך הבקשה התקבלה, והשופטת לא הוציאה צו להוצאות. פסק דין זה ניתן ביום 20.7.2016.