עב"ל 9804-09-17

תקציר

עניינו של ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נצרת, אשר דחה את תביעת המערער כנגד החלטת פקיד התביעות לדחות את תביעתו בגין הצטרפותו למוגבלותו. למערער היו מספר תאונות עבודה שגרמו לפציעות שונות והוא קיבל תגמולים בהתאם. בהגיעו לגיל לקבלת קצבת אזרח ותיק, נמסר לו על שתי האפשרויות העומדות בפניו: לקבל את הקצבה ולהוון את קצבת נכות העבודה שלו, או לקבל את אחת ההטבות. המערער בחר לקבל את קצבת האזרח הוותיק ולהוון את קצבת נכות העבודה שלו מאחת התאונות. שנים לאחר מכן, הוא הגיש בקשה להצטרף לנכים שלו מכל התאונות. פקיד התביעות דחה את תביעתו, ובית הדין האזורי אישר החלטה זו. המערער טען כי היוון קצבת נכות העבודה שלו לא צריך למנוע ממנו לתבוע את תוספת נכויותיו, ואילו המוסד לביטוח לאומי המשיב טען כי הקשר בין המערער לבין המוסד בעניין הקצבה המהוונת נותק. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, והסכים עם המשיב כי זכותה של המערערת לקצבת הנכות פקעה עם ההיוון, ולא ניתן "להחיותה" בתקופה זו בכל דרך לרבות הוספת נכות. עוד קבע בית המשפט כי לא הייתה אפליה בהסדרים השונים לסוגים שונים של נכים וכי המוסד לא נדרש להתריע במפורש על חוסר האפשרות להצטרף לנכים לאחר ההיוון.