ת"פ 24507-01-22

תקציר

השופטת, ענת יהב, שקלה בכובד ראש את עקרונות המידתיות ואת הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו במקרה זה, ובהם שלמות גופו של אדם, שלוםו, בריאותו הנפשית והזכות לחיות ללא פחד. היא גם לקחה בחשבון את מדיניות הענישה בעבירות אלימות ואת הנסיבות הספציפיות של מקרה זה, ותיארה אותה כדוגמה עצובה ל"זעם בכבישים". יהב מציין כי התנהגותו האלימה של הנאשם הייתה בלתי צפויה ומוגזמת, וגרמה לפגיעה בפניו של הקורבן ולנזק משמעותי באופן כללי. באשר לנסיבות העבירה, דוחה יהב את טענת ההגנה כי הקורבן היה התוקף העיקרי. היא מדגישה כי התנהגותו של הנאשם לא הייתה פרובוקציה וכי מעשיו של הקורבן לא הצדיקו את התגובה הפתאומית והאלימה. יהב שוקל גם את פוטנציאל הנזק שיכול היה להיגרם ממעשיו של הנאשם ואת תחושת חוסר האונים של הקורבן. לאחר בחינת מדיניות הענישה ופרטי המקרה, קובע יהב כי העונש ההולם נע בין מספר חודשי עבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר. עוד היא מצדיקה טווח זה בהתייחסה למקרים דומים בפסיקה. לאחר מכן מתייחס השופט לאפשרות לחרוג מהטווח שנקבע משיקולי שיקום, אך מגיע למסקנה כי הנאשם אינו נופל לקטגוריה זו, שכן הוא לא עבר שיקום מספק ולא הוכיח סיכוי ממשי לשיקום. לפיכך, חריגה מההיקף שנקבע אינה אפשרית במקרה זה. בהתחשב בכל הגורמים הרלוונטיים, יהב מחליט כי עונשו של הנאשם צריך לכלול: 1. שבעה חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות באמצעות עבודות שירות בבית החולים תל השומר; 2. חמישה חודשי מאסר על תנאי; 3. פיצוי בסך 5,000 ₪ שישולם לנפגע. צו פיצוי זה מתווסף לכל הסכם בדבר פיצוי בין הצדדים. השופט גם מוציא צו כללי לגבי המוצגים ומחזיר כל הפקדה שנעשתה ביחס לתיק זה. לבסוף, נמסר לנאשם על זכותו לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.