דב"ע לה/69 - 0

תקציר

פסק הדין דן בזכאותו של עובד עצמאי להטבות לפי חוק הביטוח הלאומי בעקבות תאונות עבודה. בית המשפט דחה את טענות המבקשת, והסכים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי התביעות לגמלה הוגשו מעבר לפרק הזמן הנדרש הקבוע בסעיף 128 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי כל תביעה לגמלה כספית תוגש בתוך 12 חודשים מיום האירוע. העותר טען כי אין לדחות את התביעה בגין התאונה משנת 1964 מאחר שהמוסד לביטוח לאומי ידע על מעמדו כעובד עצמאי וקיבל ממנו תשלומי ביטוח. עם זאת, בית המשפט קבע כי ההגשה המאוחרת, שאירעה למעלה מתשע שנים לאחר התאונה, יחד עם אי עמידתה של העותרת בדרישות הרישום לעצמאים לפי סעיף 33(א) לחוק הביטוח הלאומי, מצדיקים את החלטת המוסד לדחות את התביעה. כמו כן, פסק הדין מתייחס לבקשתו של העותר לקבלת הטבות לפי חוק שירות מילואים, שגם היא נדחתה בשל התיישנות. החוק אינו קובע תקופת התיישנות, ולכן חלה תקופת ההתיישנות הכללית, הקובעת מגבלה של שבע שנים. תביעת העותר, שהוגשה 11 וחצי שנים לאחר תקופת שירות המילואים הרלוונטית, נדחתה אפוא. בית המשפט דחה גם את ניסיונו של העותר להשתמש בסכום המגיע לו בגין שירות המילואים כזיכוי כנגד חובו למוסד לביטוח לאומי, והדגיש כי קרן ההשוואה והמוסד הם גופים נפרדים. ככלל, הערעור לא צלח, והחלטת בית המשפט המחוזי התקבלה.