עמ"ש 26410-12-13

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בין בני זוג על פרשנות הסכם ממון שנחתם על ידם, בעקבות קרע בנישואיהם שלושה עשורים לאחר תחילתו, עקב בגידת הבעל. בהסכם, שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, נקבע כי הבעל יעביר את זכויותיו בדירתם המשותפת לאישה "במקרה של פקיעת הנישואין, מכל סיבה שהיא". הבעל עזב את הדירה בשנת 2008 וביקש להתגרש, אך האישה סירבה. לאחר מכן הגיש הבעל תביעה לביטול ההסכם, שנדחתה. בני הזוג פנו לבית המשפט לענייני משפחה בתביעות נגדיות, לרבות תביעת האישה לסעד הצהרתי לשמירה על זכויותיה הרכושיות. בית המשפט קמא פסק לטובת הבעל בעניין הדירה, מה שהוביל את האישה לערער, ואת הבעל לערער נגדית על היבטים אחרים של פסק הדין. הערעורים אוחדו. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית הדין הייתה האם התנאי בהסכם בדבר העברת זכויות הבעל לדירה חל רק במקרה של גירושין, או גם במקרה של פטירת מי מבני הזוג. בית המשפט קבע, כי כוונת הצדדים, כפי שעולה מנוסח ההסכם ומנסיבות ניסוחו, הייתה שהעברת הזכויות תחול רק במקרה של גירושין. בנוסף, בית המשפט מצא כי גם אם הצדדים התכוונו להעביר את הזכויות עם המוות, סעיף זה יהיה חסר תוקף על פי חוק הירושה, המבטל התחייבויות חוזיות להעברת רכוש לאחר המוות, אלא אם כן הן כתובות בצוואה. סוגיה נוספת נוגעת לסירובה של האישה להתגרש מהבעל ולהשלכות של סירוב זה על זכויותיה בדירה. בית משפט קמא מצא כי התנהלות האישה מהווה חוסר תום לב, והורה כי אם לא תסכים להתגרש בתוך תקופה מסוימת, הסדר השיתוף בדירה יפורק. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא, וציינה כי ויתור הבעל על מחצית הבעלות בדירה מותנה בגירושין, וסירובה של האישה להתגרש ממנו מהווה הפרה של תנאי זה. עוד קבע בית המשפט כי אם האישה לא תסכים להתגרש עד למועד מסוים, תפורק החלקה בדירה. אשר ליתר הסוגיות בערעור, הציע בית המשפט לעמיתיו כי יש לקבל את פסק דינו של בית משפט קמא, שנראה מאוזן ומפרש נכונה את טענות הצדדים, ולדחות את הערעורים על הסף. השופטים הציעו פסק דין של פשרה בנושאים אלה, מכוח סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט. הם המליצו לדחות את שני הערעורים ושכל צד יישא בהוצאותיו.