בד"א 127/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בהליך הערעור ובהחלטה שלא להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ובכך לאשר את אשמתו של המערער בעבירות משמעת. היא מדגישה כי התנהגותו של המערער, לרבות הפחדות ואיומים כלפי שני סנגורים, פגעה בכבוד מקצוע עריכת הדין ואינה הולמת עורך דין. עם זאת, בית הדין המשמעתי לערעורים מבהיר כי הוא אינו כבול להוראות הדין הפלילי והמערער לא הורשע בעבירות פליליות. בית המשפט מכיר בהיקפה המצומצם של ביקורת הערעור ובמורכבותה של ההטרדה המינית, ומדגיש את הצורך במענה מידתי. היא מקבלת את עמדת דעת המיעוט כי על העונש להתחשב במהות העבירות ונסיבותיהן, ובנסיבותיו האישיות של המערער. הכרעת הדין מתייחסת גם לזיכויו של המערער בחלק מהאישומים ולהיעדר הרשעה פלילית. בהדגישו את הנזק החמור שנגרם למשרד עורכי הדין של המערער ולחייו האישיים עקב תשומת הלב התקשורתית, מגיע בית המשפט למסקנה כי הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין אינה עונש סביר או מידתי במקרה זה. תחת זאת, היא גוזרת על המערער 60 חודשי השעיה, מתוכם 42 חודשי השעיה בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, המותנים בהתנהגותו הטובה של המערער. בית המשפט מציין את זכותו של המערער לערער על ההחלטה בתוך 30 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין מחזק את הצורך במקצועיות וביושרה במקצוע עריכת הדין תוך קביעת עונש הולם המאזן בין הרתעה ומידתיות.