ע"א 24248-12-12

תקציר

ערעור על פסק דין שחייב את המערערת להחזיר הלוואה בסך 170,000 ₪ למשיב נדחה. המערער והמשיב ניסו להקים יחד פרויקט בנייה. המערערת עבדה על קידום הפרויקט מנובמבר 2010 ועד יולי 2011, אך העסקה נפלה. בתקופה זו נתן המשיב למערערת הלוואה בסך 170,000 ₪, אותה אישר המערער בכתב. משביקש המשיב את הכסף בחזרה, סירב המערער בטענה כי מדובר בתשלום עבור עבודתו בפרויקט. המערערת טענה כי הכסף קשור לפרויקט וכי לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית במקרה זה, שכן מדובר ביחסי עובד מעביד. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההלוואה והפרויקט היו שתי עסקאות נפרדות, כפי שאושר בתצהירה החתום של המערערת כי אין הודאה או הוכחה לקבלת כספים הקשורים לפרויקט. המערער לא הציג יחסי עובד-מעביד משכנעים או סכום תשלום קבוע שהמשיב חייב לו, שיש בהם כדי להצדיק את קיזוז ההלוואה. זאת ועוד, תניית בוררות שהזכירה המערערת לא נתמכה בשום הסכם חתום. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לכיסוי הוצאות המשיב, בסך 170,000 ₪, בתוספת 8,000 ₪ נוספים.