ת"פ 34706-06-18

תקציר

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הרשיע את הנאשמים בהשתתפות בהסדר כובל, בניגוד לחוק התחרות הכלכלית. הנאשמים, בעלי חנויות משחקים, הורשעו בתיאום מחירים של משחקי מחשב וקונסולות שפורסמו באתר זאפ, בשלוש קבוצות וואטסאפ שונות במשך תקופה של כשנה. הקבוצה הראשונה, "המודרים", הוקמה לאחר שמספר בעלי חנויות הורחקו מאתר זאפ. תיאום המחירים החל בקבוצה זו לאחר בקשת הנתבעת מס' 5 להעלות מחירים, והנאשמים מס' 1 ו-3 הציעו שיטה להסדרת התמחור. הקבוצה השנייה, "הקבוצה ללא שי", הוקמה על ידי הנתבעת 3 והמשיכה את תיאום המחירים שהחל בקבוצה הראשונה. הקבוצה השלישית, "הפראיירים של ישראל", שהוקמה על ידי הנתבעת מס' 1, דנה אף היא בתיאום מחירים עבור פיפ"א 17 וקונסולות משחקים. בית המשפט מצא כי מעשיהם של הנתבעים פגעו באופן משמעותי בערך החברתי המוגן של תחרות חופשית, אך הנזק היה חמור פחות מאשר במקרים אחרים של מוצרי צריכה חיוניים או מכרזים פומביים. הנאשמים הורשעו בעבירה הבסיסית של השתתפות בהסדר כובל, שהעונש המרבי עליה הוא שלוש שנות מאסר, ולא בעבירה בנסיבות מחמירות, שהעונש עליה הוא חמש שנים. בהתחשב בנסיבות העבירה, ציין בית המשפט כי הנאשמים היו שותפים בשלוש קבוצות שתיאמו מחירים, ומעשיהם גרמו נזק ישיר לצרכנים. עם זאת, בית המשפט ציין כי הנתבעים היו בעלי עסקים קטנים ולא טייקונים, ומעשיהם לא כללו את הרשתות הגדולות שמכרו את המוצרים המדוברים. בהתחשב במדיניות הענישה הרווחת, קבע בית המשפט את טווח הענישה המתאים לכל נאשם. לגבי נאשם מס' 1 נקבע טווח של 4 עד 11 חודשי מאסר בפועל וקנס של 80,000 ₪ עד 180,000 ₪; לנאשם מס' 3, 4 עד 10 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 60,000 ₪ עד 140,000 ₪; ולנאשם מס' 5, 3 עד 8 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 50,000 ₪ עד 120,000 ₪. החברות שבבעלות הנאשמים מס' 2, מס' 4 ומס' 6 נקנסו ב-180,000 ₪ עד 320,000 ₪ וב-100,000 ₪ עד 220,000 ₪ בהתאמה. בגזר דינם של הנאשמים, בית המשפט שקל נסיבות שאינן קשורות לעבירה, לרבות מצבם האישי וחלוף הזמן. בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם מס' 1 9 חודשי עבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ₪; על הנאשם מס' 3 נגזרו 8 חודשי עבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 80,000 ₪; והנאשם מס' 5 עד 6 חודשי עבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 60,000 ₪. החברות נקנסו בהתאם. בית המשפט הדגיש כי חלק ניכר מהזמן שחלף מאז ביצוע העבירה נבע מתקופת ניהול הראיות, וכי חלוף הזמן אינו מצדיק הקלה בעונש. זכות הערעור על פסק הדין ניתנה לצדדים.