רע"א 62221-02-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, תוך התבססות בלעדית על הנתונים שסופקו: **עובדות המקרה:** ההליך המשפטי נסוב סביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר קבע כי יש לתקן החלטת מינוי מומחה רפואי. המבקשת נפגעה בתאונת דרכים, ותאונתה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). ועדות רפואיות של המל"ל קבעו למבקשת נכויות רפואיות זמניות ובהמשך נכות צמיתה בשיעור 24%. המבקשת הגישה תביעה על פי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (להלן: "המשיבה") הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל, בטענה שמסמכים רפואיים מעברה של המבקשת מעידים כי סבלה מפגיעות וכאבים בעמוד השדרה הצווארי ובכתף שמאל עוד טרם התאונה הנדונה, וכי הוועדה הרפואית לא התייחסה לכך במלואן. בית המשפט קמא נעתר חלקית לבקשה, קבע כי הוועדה לא התייחסה לתלונות המבקשת בנוגע לעמוד השדרה הצווארי לאחר תאונה נוספת שארעה לה, אך דחה את הבקשה בנוגע לנכות בכתף, מכיוון שלא נמצאו אזכורים לתלונות ספציפיות על הכתף במסמכים הרפואיים שצורפו. בהתאם לכך, מינה בית המשפט מומחה אורתופדי לבחינת מצבה הרפואי של המבקשת אך ורק בנוגע לעמוד השדרה הצווארי. לאחר מכן, המשיבה הגישה בקשה לתקן את החלטת המינוי, כך שהמומחה יבחן את המבקשת גם בגין תלונותיה בכתף שמאל. המבקשת התנגדה לבקשה, בטענה כי לא מתקיימים התנאים לעיון חוזר, וכי הפסיקה שאליה הפנתה המשיבה אינה מתאימה. בית משפט קמא, בהחלטתו המעודכנת, נעתר לבקשת המשיבה ותיקן את החלטת המינוי, כך שהמומחה האורתופדי יבדוק את מלוא תלונותיה של המבקשת עקב ובגין התאונה, ולא רק את אלו הנוגעות לעמוד השדרה הצווארי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. **ניתוח משפטי:** 1. **הלכת "פתיחת השער" ומינוי מומחים בסעיף 6ב' לחוק:** הסוגיה המרכזית העומדת לדיון בפסק דין זה, ובפרט בהחלטת בית המשפט המחוזי, נוגעת להיקף סמכותו של מומחה רפואי הממונה על ידי בית המשפט במסגרת הליך לפי סעיף 6ב' לחוק. סעיף זה מאפשר לנפגע להגיש תביעה לקביעת נזקיו גם אם הגיש תביעה או קבל קצבה מהמל"ל, ובית המשפט רשאי למנות מומחה רפואי כדי לקבוע את שיעור הנכות. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו, ביסס את קביעתו על פסיקה קיימת, ובפרט על ההלכה המכונה "פתיחת השער". הלכה זו, כפי שפורטה בהחלטת השופטת וילנר ברע"א 4750/20 ובפסיקות אחרות שהובאו, קובעת כי **קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור במסגרת סעיף 6ב' לחוק, מובילה ל"פתיחת השער" בפני מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבחן את כלל הסוגיות הרפואיות הרלוונטיות למצבו הרפואי הכולל של התובע, ולא ניתן להגבילו לבחינת איבר ספציפי בלבד.** השופטת וינבאום וולצקי מדגישה כי החלטתה ליישר קו עם מגמת הפסיקה, לפיה כאשר מתקבלת בקשה להבאת ראיות לסתור, ובית המשפט ממנה מומחה רפואי, אין להגביל את המומחה לבדיקת איבר ספציפי. המומחה צריך לחוות דעתו בנוגע לכלל האיברים הרלוונטיים בתחום התמחותו. 2. **ההבחנה בין סעיף 6א' ל-6ב' לחוק והשלכותיה על מינוי מומחים:** בדיון, המבקשת טענה כי החלטת בית המשפט קמא, לתקן את החלטת המינוי, סותרת את קביעתו הקודמת שאין הצדקה לבדיקת הכתף. היא גם העלתה טיעון שמינוי המומחה צריך להיות בהתאם לסעיף 6א' לחוק (הליך רגיל של תביעת פיצויים), היינו, ללא הגבלות. המשיבה, מנגד, טענה כי הטיעון בדבר סעיף 6א' אינו רלוונטי, שכן המבקשת לא הגישה בעצמה בקשה להבאת ראיות לסתור בנוגע לאיברים נוספים. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשת ואימץ את עמדת המשיבה. ההבחנה בין סעיף 6א' לסעיף 6ב' רלוונטית כאן, שכן ההליך החל מכוח סעיף 6ב', ואילו השאלה שעמדה לדיון היא כיצד משפיעה קבלת בקשת המשיבה להבאת ראיות לסתור על היקף מינוי המומחה. הפסיקה שצוטטה, ובפרט דברי השופטת וילנר, ממחישה כי **גם כאשר הליך מתנהל מכוח סעיף 6ב' והתביעה נפתחה בגין קביעות המל"ל, קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור פותחת את "השער" לדיון רפואי רחב יותר על ידי המומחה, ולא ניתן להגביל אותו לתחומים ספציפיים שרק בגינם הוגשה הבקשה מלכתחילה.** 3. **התמודדות עם טענות המבקשת בנוגע לעיון חוזר:** המבקשת טענה כי לא מתקיימים התנאים לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט. בית המשפט המחוזי, בבחירתו לדחות את בקשת רשות הערעור, אינו מבטל את יכולתו של בית המשפט להפעיל שיקול דעת בנסיבות מסוימות. עם זאת, ההחלטה של בית המשפט המחוזי למעשה מצדיקה את החלטת בית המשפט קמא על תיקון החלטת המינוי, תוך התייחסות להלכות שנקבעו. 4. **השלכות פרקטיות של ההחלטה:** ההחלטה בענייננו מחדדת את ההבנה של תהליך מינוי המומחים בהליכים מכוח סעיף 6ב' לחוק. כאשר צד מסוים מגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל, ובית המשפט נעתר לבקשה זו, עליו להיות מודע לכך שהדבר עלול להוביל לפתיחת ההליך הרפואי לבחינת נכויות נוספות, מעבר לאלו שהיו מלכתחילה במוקד הבקשה. הדבר נועד למנוע מצב אבסורדי, בו מומחה ימצא קשר סיבתי בין פגיעות שונות, אך לא יוכל לקבוע את נכותו הכוללת של הנפגע עקב כבלי החלטה מוקדמת. כפי שצוטט מפסק דינו של השופט ויצמן: "ואם כן המבקש לסתור ראיות בתחום מסוים נוטל סיכון ולפיו ימצא המומחה או ישלול נכות בתחום התמחותו אף ביחס לאיבר אחר, ביחס אליו לא טען בעל הדין לשינוי בהחלטת המל"ל". זהו מסר חשוב לצדדים המבקשים להגביל את הדיון הרפואי. **חידושים משפטיים:** פסק הדין אינו מציג חידוש משפטי פורץ דרך, אלא מהווה יישום וחיזוק של הלכות קיימות בנוגע להיקף סמכותו של מומחה רפואי הממונה על ידי בית המשפט במסגרת תביעות לפי חוק הפיצויים, ובפרט בהליכים מכוח סעיף 6ב'. ההדגשה על "פתיחת השער" ועל אי-הגבלת המומחה לאיבר ספציפי, מהווה חיזוק לעקרון לפיו יש לבחון את התמונה הרפואית הכוללת של הנפגע כאשר מתאפשר דיון מחודש על נכויותיו, וזאת על מנת להגיע לתוצאה צודקת ומלאה. **סיכום:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, ואימץ את החלטת בית משפט השלום לתקן את החלטת מינוי המומחה. ההחלטה מבוססת על הפסיקה המחייבת, לפיה קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור במסגרת סעיף 6ב' לחוק, מובילה להרחבת היקף הבדיקה הרפואית על ידי המומחה, כך שתכלול את כלל התלונות הרלוונטיות בתחום מומחיותו. בית המשפט הדגיש כי אין להגביל את המומחה לבדיקת איבר ספציפי, אלא עליו לבחון את מצבו הרפואי הכולל של הנפגע עקב התאונה.