עע"מ 7380/14

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור בעניין מבנה החניה הבלתי מורשה. המערערת, שקיבלה תחילה היתר למקום חניה בשטח של 19 מ"ר, הסבה אותו שלא כדין למחסן והקימה מבנה חניה חדש ללא היתר, בשטח של 35 מ"ר ובגובה 3.4 מטר, החורג ממפרט תכנית ש/391. תכנית זו קובעת גובה מרבי של 2.60 מטר ושטח מרבי של 25 מ"ר למבני עזר. ועדת הערר אישרה במקור את המבנה החדש, תוך פרשנות שגויה של התקנות הנוגעות להסבות בין אזורי שירות ראשיים. עם זאת, בית המשפט קמא קבע כי הסבות כאלה מחייבות עמידה במגבלות שטח השירות, ולכן המבנה אינו תואם. יתר על כן, ניסיונות להכשיר את סטיית הגובה באמצעות הקלות לא הספיקו, שכן חוק התכנון והבנייה אוסר על היתרים לחריגות משמעותיות מהתכנית. צו תכנון מקומי חדש מגביל גם הוא בקשות להיתרים, מה שמסבך עוד יותר את הלגליזציה. המדינה הכירה בטעות הוועדה והציעה דרכים אפשריות לבחינה מחודשת, אך אלה עדיין לא ננקטו. בנוסף, הדגיש בית המשפט את העיקרון לפיו אין להצדיק בדיעבד בנייה בלתי חוקית, תוך שימת דגש על שלטון החוק והרתיעה מעבירות בנייה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 10,000 ₪ לשניים מהמשיבים. השופטים דנציגר והנדל מסכימים עם השופט מזוז, וקיבלו את ההחלטה סופית ב-19 באפריל 2016.