ע"א 463/63

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המערערת) ביקש לדחות תביעה שהגיש עובד של אחד ממבוטחיו (המשיב 3) לפיצויים בגין תאונת עבודה, בנימוק שהמשיב כבר פוצה וסעיף 70 לחוק הביטוח הלאומי אינו חל עוד. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערים אך נתן להם רשות ערעור. המערערת טענה כי הסכם הפשרה של המשיב עם המבוטח, אשר אושר על ידי בית המשפט, פוטר את המערערת מכל אחריות נוספת. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי הסכם בין המשיב לבין המבוטח, שנעשה בתום לב אך ללא ידיעת המערער, אינו יכול לגבור על זכויותיו החוקיות של המערער. זאת ועוד, תביעת המערערת, המבוססת על סעיף 70 לחוק הביטוח הלאומי, הייתה שונה מתביעה לפי פקודת הנזיקין האזרחית, שסעיף 61(1) לחוק האחרון לא חל עליה. לפיכך, הסכם הפשרה, על אף שקיבל תוקף על ידי בית המשפט, לא פטר את המערערת מתשלום פיצויים למשיב. עוד הודגש בפסק הדין כי פסק דין בהסכמה, להבדיל מפסק דין לאחר דיון לגופו של עניין, ניתן לביטול אם ההסכם עליו הוא מבוסס אינו תקף. במקרה דנן, ההסכם היה תרמית כלפי זכויותיה של המערערת, גם אם הצדדים להסכם פעלו בתום לב.