רע"א 3798/07

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר פסיקה קודמת של בית משפט השלום בירושלים. המבקש, אסיר, ביקש להישאר בדירת דיור ציבורי לאחר מות אביו, בטענה למעמד של "דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. קודם לכן דחו הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי את טענותיו, והדגישו כי הוא לא התגורר בדירה ברציפות במשך התקופה הנדרשת לפני מות אביו, בשל מאסרו. בתי המשפט טענו כי הדיור הציבורי, המהווה משאב לנזקקים, אינו יכול להישאר ריק במשך תקופה ממושכת בשל כליאתו של המבקש. בית המשפט העליון הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר, וקבע כי בעוד שהמבקש עשוי היה להיות זכאי לפני מאסרו, היעדרותו הממושכת וטענותיו המטעות בנוגע למקום מגוריו פסלו אותו מלהחזיק בדירה. בית המשפט ציין את החשיבות של מקסום השימוש בדיור הציבורי לנזקקים והבחין בין מצבו של המבקש לזה של חיילים, שהיעדרותם מחויבת על ידי המדינה. הוועדה הכירה בזכאותם הפוטנציאלית של חלק מהאסירים לזכויות דיור, אך הדגישה כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בצדק חברתי רחב יותר. לפיכך, הערעור נדחה ללא הוצאות, תוך הכרה בזכויותיו של המבקש כאסיר אך אישר כי התנהגותו העבריינית ומאסרו לאחר מכן אינם מצדיקים קשירת דיור ציבורי ללא הגבלת זמן.