ע"פ 115/66

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהרשיע את המערער בשתי עבירות תנועה: נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח תקף. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שהתיר לתביעה לחקור אותו חקירה נגדית על הרשעה קודמת, דבר שהוביל לעיוות דין. בית המשפט העליון, שקיבל את הערעור, קבע כי החלטת בית המשפט קמא מנוגדת לתקנה 270 לתקנות סדר הדין בבתי משפט השלום, האוסרת על התביעה לחקור את הנאשם חקירה נגדית על הרשעות קודמות, אלא אם הן רלוונטיות לתיק. במקרה דנן, ביקשה התביעה להוכיח כי ביטוחו של המערער אינו תקף בשל הרשעה קודמת שפסלה אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה. עם זאת, מאחר שהתביעה לא הציגה ראיות קבילות לפסילה, ותשובת המערער לגבי הרשעתו הקודמת לא הייתה קבילה, לא הוכחה העבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף. עם זאת, אישר בית המשפט את ההרשעה בנהיגה ללא רישיון, שכן היו די ראיות, לרבות ישירות ונסיבתיות, המצביעות על המערער כנהג. בנוסף, ציין בית המשפט כי הראיות הפסולות ביחס להרשעה הקודמת לא השפיעו על הערכת הראיות לעבירה הראשונה. השופט הלוי, במתן פסק הדין, הדגיש כי כלל 270 מעניק לנאשמים פריבילגיה לחסן אותם מפני שאלות הקשורות לעברו הפלילי, אשר ניתן לבטלה רק על ידי החריגים הנזכרים בכלל עצמו.