תא"מ 49991-11-19

תקציר

השאלה המרכזית בתיק זה סובבת סביב מחלוקת הנוגעת לחוב של 40,000 ₪, והאם הנתבע אכן שילם סכום זה במזומן כנטען, או שמא הכסף נותר ללא תשלום. הנתבעים טענו כי שילמו לתובע סכום זה בשלושה תשלומים נפרדים במזומן. עם זאת, השופט מצא את עדותו של התובע משכנעת יותר, שכן טענת הנתבע לתשלום במזומן נעדרה פירוט וראיות, וסותרת טענות אחרות שהוצגו. השופט הדגיש את חוסר יכולתו של הנתבע לנקוב במועדי תשלום ספציפיים, או להסביר מדוע לא קיבל אישור בכתב או דרש את החזרת השיק עם הפירעון הסופי. בנוסף, בעדותו של הנאשם היו סתירות, והשופט סבר כי הנאשם מנסה ליצור בלבול. השופטת התייחסה גם לטענת הנתבעת כי היעדר הסכם הלוואה בכתב צריך להביא לדחיית התביעה. בעוד שבדרך כלל נדרש מסמך כתוב לצורך הסכמי הלוואה, השופט טען כי היעדרו אינו מבטל אוטומטית את התביעה, במיוחד כאשר החוב עצמו אינו שנוי במחלוקת. במקרה זה הודתה הנתבעת כי היא חייבת לתובע 40,000 ₪, המהווים את בסיס התביעה. גם פסקי דין קודמים במקרים דומים תומכים בעמדה זו. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים בנוגע לתוכניות הנדסיות שלטענתם הכינו עבור התובעת, אשר הצדיקו לכאורה קיזוז כנגד השיק השני בסך 20,000 ₪. השופטת לא מצאה כל ראיה לתוכניות שהוגשו או נעשה בהן שימוש, וטענות הנתבע היו כלליות מדי וחסרות פירוט מכדי שניתן יהיה להתייחס אליהן. בסך הכל פסק השופט לטובת התובעים, קיבל את גרסתם לאירועים והורה לנתבע לשלם לתובע 40,000 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, ולאחר מכן יחולו הפרשי ריבית והצמדה.