ת"א 46183-07-17

תקציר

הווקף, המיוצג על ידי התובע, השכיר שני נכסים מסחריים לנתבע ולאביו בשנים 1975 ו-2008. הסכסוך הנוכחי התעורר לאחר שהתובעת ביקשה מהנתבעת לפנות את הנכסים בעקבות פטירת אביה, מטוואלי הקודם, בשנת 2017. התובע טען תחילה כי הנתבע זייף הסכמי שכירות והיה חייב בתשלומי דמי שכירות, אך בהמשך חזר בו מטענות אלה. השאלות המרכזיות היו האם הנתבע השכיר את הנכסים בשכירות משנה או שיש לראות בו "בן יורש" הזכאי להחזיק בנכסים בדמי שכירות מוגנים. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה באף אחת מהטענות. ראשית, הראיות הראו כי הנתבע לא השכיר את הנכסים בשכירות משנה אלא החזיק בהם והפעיל אותם ברציפות מאז שהושכרו. שנית, ביחס לנכס שהושכר לאביו המנוח של הנתבע, קבע בית המשפט כי אמו של הנתבע, כבת זוגו של הדייר המנוח, היא הדייר המוגן. הנתבע ניהל את העסק מטעמה, ונוצר הקשר האישי שלו לנכס. מאחר שטענות התובע בשני הסעיפים לא צלחו, נדחתה תביעת הפינוי. בנוסף, חויב התובע בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 13,700 ₪. פסק הדין היטיב עם הנתבעת, וחיזק את ההגנה הניתנת לשוכרים מסחריים על פי הדין הישראלי.