דנג"צ 5159/21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למספר עתירות המערערות על היבטים של החלטת המועצה להשכלה גבוהה בנוגע ללימודים אקדמיים בהפרדה מגדרית שמטרתם לשלב את האוכלוסייה החרדית באקדמיה. העתירות העלו חששות לגבי ההשלכות השוויניות של מסלולי לימוד נפרדים וזכויותיהם של סטודנטים ומרצים המעוניינים בהפרדה מגדרית. פסק הדין הראשוני, שניתן בהרכב מורחב של חמישה שופטים, דחה את כל העתירות, למעט אחת הנוגעת לאיסור על מרצות ללמד בכיתות גברים, שנמצא מפלה. המבקשים ביקשו דיון נוסף, אך בקשתם נדחתה. השופטים, בהחלטת רוב, אישרו את החלטת המועצה להשכלה גבוהה והכירו בסמכותה של המל"ג להקים מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית. הם קבעו כי הליך קבלת ההחלטות של המל"ג תקף וכי כלל 9 לכללי המל"ג מספק בסיס משפטי מספק למדיניות. יתר על כן, דעת הרוב קבעה כי ההפרדה המגדרית בכיתות אינה פוגעת בזכות לשוויון, למעט במקרה של מרצים, שם היא נחשבת לאפליה בלתי מוצדקת. המשנה לנשיאה מלצר, שהסכים חלקית, הדגיש את הצורך של המל"ג לבחון חלופות פחות פוגעניות למדיניות הנוכחית. המבקשים ביקשו לקיים דיון נוסף, בטענה כי פסק הדין יצר תקדים חדש באשר למקור סמכותן של רשויות מנהליות וכי הוא לוקה בחוסר בהירות. עוד טענו כי הוא פתח פתח לאפליה מגדרית במקום העבודה וסטה מהצו המותנה. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי התיק אינו עומד בקריטריונים החריגים לדיון נוסף ולכן דחה את הבקשה. החלטה זו הדגישה את הנסיבות המצומצמות שבהן ניתנים דיונים נוספים, גם במקרים הנוגעים לסוגיות מנהליות ומשפטיות מורכבות.