תע"א 2409/08

תקציר

פסק דין זה דן בזכויותיהם של עובדים ביחסי עבודה משולשים, כאשר עובד מועסק בעקיפין על ידי חברת לקוח באמצעות צד שלישי. בית הדין מכיר בכך שיחסים כאלה מקובלים בסביבת העבודה המופרטת של ימינו ומתאים את הקריטריונים לקבלת פיצויי פיטורים למציאות זו. באופן ספציפי, השופט קובע כי הגורם הקובע אם עובד עובד ב"מקום עבודה אחד" - כנדרש בחוק כדי להיות זכאי לפיצויי פיטורים - צריך להתבסס על ההקשר התעשייתי ולא על פרשנות גיאוגרפית מחמירה. כמו כן, השופטת מדגישה כי יש לראות במקום העבודה המשותף של עובדי החברה הלקוח ועובדי צד ג' את מרכז יחסי העבודה. בהחלת פרשנות זו על המקרה הנדון, קובע בית הדין כי התובע, שעבד באתרים שונים עבור משרד הביטחון במשך שלוש תקופות עבודה, אכן עבד ב"מקום עבודה אחד". השופטת דוחה גם את טענת ההגנה כי התפטרותו של התובע מהמעסיק השלישי בין תקופת העבודה השנייה לשלישית קטעה את הרציפות הנדרשת לפיצויי פיטורים, שכן הפסקה קצרה בהעסקה של עד שלושה חודשים אינה פוגעת ברציפות השירות של העובד. בנוסף, השופטת דוחה את טענת ההגנה כי העסקתו של התובע לא הופסקה אלא הסתיימה עקב סיום כהונתו של סגן השר, ומציינת כי נהגים העובדים מספר שנים אצל שרים או סגני שרים זכאים לפיצויי פיטורים עם תום כהונתם. משרד הביטחון חויב לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 97,619 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פיטורי התובע. כמו כן, נדרש המשרד לכסות את הוצאות התובע, בסך 10,000 ש"ח, ואילו הוצאות מעסיק צד ג' נקבעות על 5,000 ש"ח, שישולמו על ידי משרד הביטחון, כפי שנכללו בהליכים לבקשת המשרד. על החלטה זו ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.