בד"מ 34/22

תקציר

פסק הדין מצא את המשיב, עו"ד במקצועו, אשם בעבירות אתיות בהליך אזרחי. הטענה העיקרית הייתה כי עורך הדין השתמש במסמכים המוגנים על פי חיסיון עורך דין-לקוח והגיש אותם לבית המשפט ללא הסכמה. דעת הרוב, בה קבעו עו"ד עינב וינוגרד ועו"ד אודיה ממן, קבעה כי המסמכים המדוברים אכן חסויים וכי התנהלותו של עורך הדין הפרה מספר כללי אתיקה, ובהם כבוד המקצוע, יחס הולם לצד שכנגד, חובת הסיוע לבית המשפט והתנהגות נאותה. עורך הדין הורשע גם בהתעללות בעמיתו, המתלוננת. המסמכים המדוברים הוחלפו בין המתלוננת ללקוחה והיו קשורים להליך אזרחי. דעת הרוב דחתה את טענות המשיב כי המסמכים אינם חסויים, כי הוא מאמין בתום לב כי אינם חסויים, וכי מעשיו מוצדקים כמונעים עבירה עתידית. הודגש כי לא ניתן להפר את החיסיון המוחלט של מסמכים אלה, ומעשיו של המשיב רמסו את זכויותיה של המתלוננת. זאת ועוד, דעת הרוב לא מצאה את נימוקי המשיב אמינים וקבעה כי טענותיו לתום לב אינן נתמכות. עו"ד תאופיק טיבי, לעומת זאת, התנגד וטען כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצביעות על כך שלא הייתה הפרת סודיות. טיבי הדגיש כי המסמכים חשפו עדות שקר ועבירה פלילית עתידית, ומעשיו של המשיב היו מוצדקים כניסיון לחשוף את האמת ולסייע לבית המשפט. לטענת טיבי, המתלוננת לא מילאה את חובתה כ"קצינת בית המשפט" ועל המשיב היה מוטל החובה לפעול כפי שפעל כדי לגרום למתלוננת לתקן את מחדליה. טיבי סבר כי הרשעת המשיב תעביר מסר בעייתי וכי יש להגן על חושפי שחיתויות במקרים כאלה. בסופו של דבר, הורשע המשיב בדעת רוב בדברים הבאים: פגיעה בכבוד המקצוע, יחס בלתי הולם לצד שכנגד, הפרת חובת הסיוע לבית המשפט והתנהלות שאינה הולמת עורך דין.