ת"א 49911-10-20

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע לביטול הסכם למכירת דירה. התובעת טענה כי ההסכם אינו ניתן לביצוע ולכן הוא בטל, או כי הנתבעת לא שילמה את מלוא מחיר הרכישה, דבר המהווה הפרה יסודית של ההסכם. הנתבע טען כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה ביחס לטענותיו, וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את ביטול ההסכם. בית המשפט קבע כי התובע השיב לא פעם לשאלות מהותיות בטענות של חוסר זיכרון, ועדותו וראיותיו לא הספיקו כדי להוכיח את טענותיו. בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח כי ההסכם אינו ניתן לביצוע, ואכן נראה כי לא פעל במכוון להעברת הזכויות לנתבעת, למרות שבית המשפט הורה לו לעשות כן. התובע גם לא הוכיח כי מחיר הרכישה לא שולם במלואו. נהפוך הוא, מהראיות עולה כי הנתבע שילם סכום נוסף לשחרור משכנתא על הנכס, אותו הסתיר התובע בתביעתו. בית המשפט קבע כי טענת התובע כי מלוא מחיר הרכישה לא שולם היא ניסיון להתעלם מהסכמתו הקודמת לקזז את תשלום המשכנתא כנגד מחיר הרכישה. בית המשפט שקל גם את השיהוי הממושך בהגשת תביעתו של התובע, שבמהלכו הנתבע החזיק והשתמש בדירה ללא התנגדות מצד התובע, ומצא כי שיהוי זה מערער את עניינו של התובע. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם היה אי תשלום מלוא מחיר הרכישה, הימנעותה הממושכת של התובעת מלהעלות זאת כהפרה של ההסכם משמעה כי לא ניתן לראות בכך הפרה יסודית. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין סיבה לבטל את ההסכם ודחה את התביעה. התובע חויב לשלם את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.